משטר ושלטון בקטלוניה
לפני שמדברים על המשטר העצמי של קטלוניה וברצלונה, חשוב להבין שספרד איננה מדינת לאום הומוגנית והיא בעלת לאומים וקבוצות אתניות רבות המרכיבות אותה (ראה על כך יותר תחת מידע כללי על ספרד).
כאשר נשלטה ספרד על ידי שלטונו הדיקטטורי של הגנרל פראנקו הוא דיכא באכזריות כל שוני תרבותי, אך מאז נפילת משטרו ישנן 17 קהילות ושתי ערים בעלות אוטונומיה חקיקתית וניהולית רחבה. המעמד האוטונומי מושתת בחוקה הספרדית ומבטיח את השוני התרבותי, תוך שמירה על אחדות המדינה הספרדית (למתעניינים בנושא זה יותר – ספרד במאה העשרים).
כאמור, ברצלונה היא עיר הבירה של הקטלונים ושל חבל "ברצלונס". הקהילה המתגוררת בברצלונה וקטלוניה היא אחת מבין הקהילות שזוכות לסמכות האוטונומית הגדולה ביותר, והיא כוללת סמכויות רבות כמו גביית מיסים וכינון משטרה מקומית חזקה.
מאז זכה המחוז באוטונומיה מחודשת בדצמבר 1979, היחסים עם המרכז הספרדי הקסטיליאני נעים בין מתיחות מתונה לבין שיתוף פעולה, הרבה בזכות ג'ורדי פוג'ול, ראש הממשלה המחוזי הכל-יכול שכיהן בתפקיד מאז 1980. הקהילה ה"ברצלונאית" נחשבת לקהילה אוטונומית חזקה מאוד, הן מבחינת כוח אלקטוריאלי והן מבחינה כלכלית, והיא מנהלת משא ומתן עם ממשלת ספרד על נושאים רבים, כמו למשל כמות המסים שיועברו אליה.
המערכת המפלגתית בקטלוניה מורכבת מחמישה שחקנים עיקריים. המפלגה ששלטה בקטלוניה מאז 1980 היא ברית מפלגות בעלת גוון לאומני-שמרני הנקראת CiU. מפלגה זו מתאפיינת אמנם במסרים לאומיים, אך מציגה קו מתון ופרגמטי ואף תמכה בכמה מקרים בממשלות הלאומיות במדריד. יריבתה העיקרית במחוז היא הפלג הקטלוני של המפלגה הסוציאליסטית הספרדית. בימין המפה נמצאת המפלגה הפופולארית (זו השולטת בספרד מאז 1996). בשמאל נמצאות ברית של שמאל (קומוניסטים) והירוקים, ומפלגת השמאל הרפובליקני (ERC), הדוגלת בהיפרדות מספרד ובעצמאות מלאה לקטלוניה שהתחזקה מאוד בשנים האחרונות כחלק מהתחזקות הבדלנות הקטלונית.
דגלים קטלונים על בניין טיפוסי בחירונה
דוגמה לחשיבותה של הזהות הלאומית
(צילום מקורי)
לקריאה נוספת:
קאפ דה קראוס
טוסה דה מאר
דוגמה לקו החוף המיוחד של קטלוניה (צילומים מקוריים)
