הקפלה מורכבת מכמה חלקים ומהמון פרטים. אנו רוצים להסביר על כל אחד ואחד מהם כראוי, ולכן רצוי לעקוב היטב אחר ההסבר והדוגמה. התמונות יעזרו לכם להבין על איזה חלק מדובר בזמן שהותכם בקפלה.
הציורים בקפלה מציגים סיפורים רבים מהברית החדשה ומהתנ”ך, כך שרבים מהסיפורים יראו לכם מוכרים אך עם נקודת מבט נוצרית-רנסנסית אירופית.
החלק הראשון (ולדעתנו הפחות חשוב) אליו תשימו לב הוא הדמויות המציצות אליכם בן חלונות הקפלה. אלו הן דמויותיהם של ראשוני האפיפיורים.
החלק המרכזי של הקפלה מורכב משני מחזורים של פרסקאות המתארים אירועים מחיי משה ומחייו של ישו, כחלק מהשיטה הנוצרית-רנסנסית ליצור חיבור בין האירועים התנ”כים לנצרות ובין ישו ובין משה (בציורים אלו משה דומה מאוד לישו). מחזורי הפרסקאות מתחילים בקיר המזבח ומתקדמים בצורה כרונולוגית לאורך קירות הקפלה (חסרים שני פרסקאות שנהרסו לטובת פרסקת “יום הדין” של מיכאלאנג’לו). בדף זה נסביר על שני המחזורים, אך נפרט יותר על החלק בחייו של משה.
הנושאים המתוארים במחזור מחיי משה:
חזרת משה ממצרים וברית המילה של בניו – מאת פינטוריקיו (תמונה ב’).
תמונה זו מתארת את חזרתו של משה למצרים לאחר שברח למדיין. הסצנה המתארת את ציפורה מלה את בניה (גרשום ואליעזר) ולידה מלאך ה’.
תמונה ב’ – שיבת משה למצרים וברית המילה של בניו.
ציור: פינטוריקיו
סצנות מחיי משה – מאת בוטיצ’לי (תמונה ג’).
פרסקו זה מתאר תמונות שונות בחייו של משה. תוכלו לזהות כאן את הריגת המצרי שהביאה לבריחתו של משה למדיין, ההגעה לבאר מדיין, הפגישה עם בנותיו של יתרו וההגנה עליהן מפני רועֶי מדיין, ההתגלות האלוהית בסנה הבוער ויציאת מצרים.
תמונה ג’ – סצנות מחייו של משה. ציור: בוטיצ’לי
חציית ים סוף – מאת קוזימו רוסלי (תמונה ד’).
תמונה זה מציגה את סצנת טביעת חיל פרעה בים סוף (המצויר בצע אדום, מכיוון שרוסלי לקח את שמו “הים האדום” פשוטו כמשמעו). ביור ניתן לראות את משה מצויר כישו, מרים אחותו יושבת לידו ואוחזת בנבל כדי להתחיל לנגן את שירת הים, ואילו משה (הדמות המרכזית) מחזיק במטה ומביט לעבר מצרים הסופגת את מכות מצרים, ברד וחושך.
תמונה ד’ – חציית ים סוף. ציור: רוסלי
משה על הר סיני והערצת עגל הזהב – מאת רוסלי (תמונה ה’).
בתמונה מדהימה זו, ניתן לראות את משה יורד מהר סיני ופוגש בבני ישראל העובדים את עגל הזהב, מה שמביא אותו לשבור את לוחות הברית בזעם. המיוחד בתמונה זו, היא שמשה שונה לחלוטין מדמותו בתמונות האחרות. בנוסף, לוחות הברית מרובעים (כמו במסורת היהודית העתיקה) ולא מעוגלים בראשם, כפי שצוירו לרוב על ידי אמני הרנסנס.
תמונה ה’ – משה ועגל הזהב. ציור: רוסלי
עונשם של קורח, דתן ואבירם – מאת בוטיצ’לי (תמונה ו’).
בתמונה זו מתואר עונשם של דתן, עבירם וקורח על כך שערערו על סמכותו של אהרון ומשפחתו להיות כוהנים. בתמונה נראים “מכשפים” המענישים את קורח ועדתו. משה מתואר בתמונה זו עם קרניים (כפי שהוא מתואר פעמים רבות באמנות הרנסנסית עקב תרגום לקוי ללטינית של המושג “קרני שכינה”) ואילו מידיו של אהרון נראה כאילו יוצאים ברקים.
תמונה ו’ – עונשם של קורח, דתן ועבירם. ציור: בוטיצ’לי
מות משה – מאת לוקס סיניורלי (תמונה ז’).
תמונה זו מתארת את מותו של משה ואת ההתאבלות עליו. הפרסקאות המתארות את מחזור חייו של ישו נבנו כך שחלקן יהיו מקבילות, הן בסיפור והן בעיצוב האמנותי שלהן, לאלו של משה. זאת על מנת ליצור את האמירה שישו הוא ממשיכו של משה.
תמונה ז’- מות משה. ציור: סיניורלי
טבילתו של ישו – מאת פינטוריקיו ופורוג’ינו. תמונה זו עומדת במקביל לחזרתו של משה למצרים וממחישה את הפיכתם ל”מושיעים”. ההטבלה מושווית כאן לברית המילה. שימו לב גם להעמדה של הדמויות, הדומה בשתי התמונות.
העמדת ישו בניסיון וטיהור המצורע – מאת בוטיצ’לי.
ירידת רוח הקודש על השליחים – מאת גירלנדיו. ציור שעומד במקביל לחציית ים סוף.
הדרשה על ההר – מאת רוסלי. עומד במקביל לחטא עגל הזהב.
מתן המפתחות לפטרוס הקדוש – מאת פורוג’ינו. ציור המתאר את הפיכתו של פטרוס לשליח החשוב המחזיק במפתחות לשמים ולארץ (קרא עוד בדף עלבזיליקת פטרוס). פרסקו זה עומד במקביל לעונשו של קורח (שימו לב לקשת קסטנטינוס, המופיעה בשניהם).
הסעודה האחרונה – מאת רוסלי (תמונה א’), המתארת את הסעודה האחרונה של ישו עם שניים עשר שליחיו. תמונה זו היא אולי המפורסמת ביותר בין הציורים המופיעים בקפלה הסיסטינית והיא עומדת במקביל לפרסקו המתאר את מותו של משה.
תקרת הקפלה צוירה כאמור בידיו של מיכאלאנג’לו ועוזריו עשרים שנה לאחר בניית הקפלה. מיכאלאנג’לו ועוזריו (תלמידיו מהאקדמיה בפירנצה) ציירו את הקפלה בטכניקת ה”פרסקו”.
זו שיטת ציור שלוקחת זמן רב – היא כוללת צביעה של התקרה על טיח טרי, וכך מאפשרת לצייר כל פעם חלק קטן בלי יכולת תיקון. לכן ציור קירות הקפלה ארך ארבע שנים (בכל זאת, 520 מטר של פרסקו לא הולך ברגל…).התקרה העליונה מורכבת מסדרה של תשע ציורי משנה המתארים חלקים מספר בראשית. שלושת הציורים הראשונים מתארים סצנות מסיפורו של נוח: כולל השתכרותו של נוח לאחר היציאה מהתיבה, המבול וקורבן התודה שהקריב נוח לאל לאחר סיום המבול.
במרכז מופיעים שלושה ציורים מימי גן העדן: החטא הקדמון והגירוש מגן העדן, בריאת אדם ובריאת חווה.
שלושת הציורים האחרונים מתארים את בריאת העולם: הפרדת הים מהיבשה, בריאת המאורות והפרדת האור מהחושך.
כל הסצנות הללו ממוסגרות בזוגות עירומים שבין רגליהם ישנו מדליון המתאר סיפורים מתולדות המכבים או מסיפורי התנ”ך. רוב התיאורים האלה קטנים למדי ומצריכים משקפת כדי להתבונן בפרטיהם מן הרצפה. בתמונות המדליונים ניתן לזהות את עקדת יצחק, עליית הנביא אליהו השמימה, ריפוי נעמן מצרעתו, מות אבשלום, הקיסר אלכסנדר לפני הכהן הגדול, מות ניקנור, עונשו של הליודורוס, מתיתיהו הורס את מזבח היוונים, התאבדותו של רזיס ונפילתו של אנטיוכוס מן המרכבה.
בתקרה הנמוכה יותר מוצגים תיאורים של נביאים כמו ירמיהו, יואל, יחזקאל וחמש הסיבילות (נביאות המופיעות בספרים החיצוניים שחיברו יהודים-הלניסטיים). ממסביב לתקרה מתוארים ארבעה עשר גברים המייצגים את שושלת האבות הרוחניים של ישו (יעקב, יוסף, נחשון ואביו עמינדב וכדומה). בפינות ניתן לראות ארבעה סיפורים תנ”כיים נוספים: יהודית והגנרל היווני הוֹלוֹפֶרְנֶס, המאבק של דוד וגולית, ריפוי החולים על ידי נחש הנחושת וצליבת המן.
בריאת האדם בקפלה הסיסטינית
תקרת הקפלה הסיסטינית: הגירוש מגן העדן
תקרת הקפלה הסיסטינית: נחש הנחושת
תקרת הקפלה הסיסטינית כולה
חלק זה כאמור הוא מאוחר יותר ונעשה 20 שנה לאחר ציור גג הקפלה. הציור כולל מעל 200 דמויות שונות והוא צויר על ידי מיכאלאנג’לו, לבקשתו של האפיפיור קלמנס השביעי. התמונה מתארת את קורות יום הדין האחרון, בו על פי האמונה הנוצרים יגאלו ואילו הכופרים “יזכו” לחיי סבל נצחי בגיהנום.
בחלק העליון של התמונה מצויירים מלאכים חסרי כנפיים. המלאכים הימניים מחזיקים עמוד מלקות, אליו יגיעו החוטאים. המלאכים משמאל מחזיקים צלב, אליו יגיעו הצדיקים של יום הדין המאמינים באמונה הנוצרית.
במרכז הפרסקו יושב ישו, המשמש כשופט כל בשר והמכריע העליון לגבי גורלם של כל בני האדם המגיעים אליו למשפט. לצדו של ישו האבות הקדושים ואמו מריה.
משני צידי הקדושים מתוארים כל בני האדם לאחר שנשפטו – החוטאים מימין והצדיקים משמאל.
החלק התחתון מציג את החוטאים הנופלים אל האש, ולידם חצוצרנים המעידים על בואו של יום הדין. בתחתית מופיע משיט המעבורת של אל השאול המיתולוגי, כארון, עם ספינתו. מהספינה נופלים החוטאים לממלכת השדים. כניגוד לנפילת החוטאים, בחלק הימני התחתון מתוארת תחיית המתים ועליית הצדיקים השמיימה.
