מרחצאות דיוקליטיאנוס (Terme di Diocleziano) ומרחצאות קרקלה
מרחצאות אלה הם דוגמא להנדסה רומית שנועדה לעינוג הגוף. מרחצאות אלה סיפקו את צרכי המקלחת של מספר קיסרים ונהרסו רק עם בוא הגותים (שבטים גרמניים) לרומא. ניתן לראות במרחצאות תכנון הנדסי של ניצול אנרגיה סולארית על ידי בניית פתח הפונה לשמש, כדי לשמור על חומם של המים בחדר החם (caldarium).
כיום יש במרחצאות מוזיאון הפתוח לכניסת הקהל (כל יום מלבד ימי שני, בשעות 9:00-19:30) וכנסייה. מרחצאות קרקלה מפורסמים יותר ולו רק בגלל ששרידהם רבים יותר. הם נקראים על שמו של הקיסר קרקלה, בנו של ספטימיוס סרוורוס (שעל שמו נקרא מקדש סרוורוס בפורום הרומי). המרחצאות נבנו במאה השנייה לספירה ופעלו עד למאה השישית, כאשר הגותים “סגרו להם את השיבר” (חסמו את זרימת המים). במאה העשרים משמש מבנה זה כאתר לקונצרטים.
כדי להבין עד כמה מבנה המרחצאות גדול, כדאי לדעת שהוא הצליח להכיל מעל 1600 מתרחצים בו זמנית. באתר ניתן לחזות במה שנשאר מהגנים שהיו בתקופה ההיא סביב המרחצות וביסודות של “חדר המים החמים”.
כתובת מרחצאות קרקלה: Via delle Terme di Caracalla, N52.
שעות פתיחה: המרחצאות פתוחים בכל יום מ-9:00-19:30 (הקופה נסגרת שעה קודם).
מחיר: 4.5 יורו ללא הזמנה מראש.
מזבח השלום של אוגסטוס (Ara Pacis Augustae)
מזבח השלום של אוגסטוס הנמצא ליד שדה מארס, נבנה על ידי הסנט לכבודו של הקיסר אוגסטוס לאחר הניצחון על גאליה ומציין יותר מכל את השקט לו זכתה האימפריה הרומית בתקופה זו. המזבח הוא למעשה קיר ועליו תבליטים של אלים רומים (מהיפים שיש ברומא, ויש לא מעט) וכולל פסלים מדהימים של אריות מסביבו ושליטים רומאים מסביבו.
מי שהפך אותו לאתר תיירות מושקע כל כך הוא בניטו מוסוליני שניסה להחזיר את עטרת האימפריה הרומית ליושנה, כחלק מהמגמה הכללית שלו להאדיר את ימי רומא העתיקה.
מומלץ למי שכבר ראת את אתרי החובה של רומא העתיקה.
כתובת: Via di riptta
שעות פתיחה: 9:00-13:30, בקיץ פתוח בחלק מהימים גם בערב. המקום סגור למבקרים ביום שני.
אתר אינטרנט: https://cdm.reed.edu/ara-pacis/
אריות המגנים על מזבח השלום, והמזבח עצמו (צילומים: JoonaslCNID)
שער קונסטנטינוס
שער זה, שגובהו מעל 25 מטר והוא בנוי בצורה הדומה לשער סרוורוס, הוא שער ניצחון אשר הודות לעבודות השיקום הנרחבות שנעשו מציג באופן הטוב ביותר את בניית השערים בתקופתה של רומא העתיקה. הוא מכונה לפעמים “קשת קונסטנטינוס” והוא מאפשר להיחשף לאמנות שערי הניצחון שהפכה ברבות הימים להיות נחלת הכלל של התרבות המערבית.
השער נבנה בתקופות הפחות טובות של העיר ותוכלו לראות בו תבליטים המפארים את הקיסר קונסטנטינוס, שהשתלט על העיר לאחר מלחמת אזרחים קשה. ניתן לראות גם שימוש בעיטורים מימי הקיסרים הגדולים של רומא (כמו מרקוס אוריליוס) בניסיון לשוות לו דמות של ממשיך דרכם (ולחסוך בעלויות הבנייה). לדוגמא ציד החזירים והקרבתם לאפולון הוא תבליט מימי אדריאנוס.
השער נמצא בסמיכות לפורום הרומי ולקוליסאום והוא אחד השערים המעניינים והיפים של העיר רומא.
דומוס אוראה (בית הזהב)
מבנה זה הוא מבנה של הקיסר נירון שהתגלה בתקופה מאוחרת יחסית ונפתח למבקרים רק לאחרונה. למבקרים במבנה זה יש את האפשרות להיחשף לבנייה הראוותנית והבזבזנית של הקיסר נירון ולהבין למה היה שנוא כל כך על נתיניו, בגלל התנהגותו המנותקת והמבזבזת כספי ציבור, עד שמחלפיו הקימו במקום ארמונותיו את הקוליסאום.
בית הזהב של נירון נבנה לאחר השריפה הגדולה שאחזה ברומא וכילתה מבנים רבים כולל את ארמונותיו של נירון עצמו. מבנה זה היה כל כך מאובזר, עד שכנראה תקרתו הייתה בנויה על ציר כדי שתוכל לנוע בהתאם לגורמי השמיים, להנאתם של הקיסר וחבריו שרצו לראות את הירח בזמן סעודת הערב ואת השמש בבוקר. בזמן הארוחה היו נושרים מן התקרה פרחי בושם שהיו מדיפים ריח חזק. האגדה מספרת שבאחד המקרים עלי הבושם גרמו לאחד הסועדים למות מחנק. וניתן לאוסיף את פסלו הענק של הקיסר שעמד במקום.
תיאטרון מרקלוס
את המבנה הזה, המשמש כיום כאתר לקונצרטים, תכנן הקיסר האגדי יוליוס קיסר כ-15 שנה לפנה”ס, אך הוא לא זכה לראותו בנוי. המבנה החל לשמש כתיאטרון רק בתקופתו של אוגוסטוס והוא קרוי על שמו של הקיסר שהחליף את יוליוס קיסר.
מבנה זה הוקם תוך הקפדה על כללי בנייה רומיים נוקשים, כמו סימטריה ובנייה גדולה ורחבה הבולטת בשטח (ניתן לראות כללים אלה באופן עוצמתי יותר בקוליסאום). מצד שני הוא גם משמר אלמנטיים מהבנייה היוונית, כמו התכתבות עם הטבע הסובב (האצטדיון היה פתוח לכיוון האי טייבר כדי לראות את נופיו). בתקופות מאוחרות יותר הוא שימש כמבנה מגורים לעשירי רומא.
סירקוס מקסימוס (Circus Maximus)
הסירקוס מקסימוס היא זירה ששימשה לצרכי בידור, בעיקר למרוצי מרכבות, עוד מהתקופה שבעיר שלטו מלכים אוטרסקים. בתקופת האוסטרקים היה האצטדיון מקום לעבודת אלילים כמו האלה צ’רס והאל מרס. בתקופה הרומית השתמשו הקיסרים בסירקוס בדומה לקוליסאום כדי להנחיל את תרבות ה”לחם ושעשועים” שאפיינה את האימפרייה הרומאית במשך שנות קיומה.
אמנם מבנה הזירה קדום, אך מי שהפך אותו לענק היה יוליוס קיסר, שהרחיב את שטחה של הזירה ל-600 מטרים אורך ו-225 מטרים רוחב. כדי להמחיש את גודלה – סביב זירת מרוצים זו יכלו להצטופף 150,000 צופים בישיבה (ההערכות הן שאותו מספר היה יכול לעמוד מסביב). כלומר, במרוץ אחד גדול של מיכאל שומכר של רומא העתיקה צפו יותר מפי שלוש צופים מאשר במשחק סופר קלאסיקו בקאמפ נואו בברצלונה (אצטדיון הכדורגל הגדול ביותר של ימינו).
המבנה האליפטי איפשר הן לקיסר ממרומי גבעת פלטין והן להמוני הרומים ותושבי הפרובינציות שהגיעו לעיר לצפות במרוצים, שכללו לעיתים 12 מרכבות מתחרות בו זמנית.
בגלל מרכזיות האתר ניתן לראות לא פעם כיצד השתמש בו השלטון המרכזי ככלי להבעת רעיונות פוליטיים או דתיים. אספסינוס וטיטוס הציבו במתחם שער ניצחון שהנציח את נצחונה של רומי על המורדים ביהודה והיווה את שער טיטוס הראשון שלא שרד את השנים.
במרכז הזירה הייתה ה”ספינא” (spina) – סוג של מחסום שעליו הציבו את פסליהם של האלים. אוגוסטוס הציב בה אובליסק מצרי (שהיום נמצא בכיכר דל פופולו) כדי להמחיש עד לאן האימפריה שלו הגיעה.
כיום משמש האתר כפארק ירוק בו מתקיימים קונצרטים רבים.
דרכי הגעה: ראה דרכי ההגעה לפורום.
הסירקוס מקסימוס היום (צילום: Gobeirne)
טירת סנט אנג’לו וקבר אדריאנוס
טירת סנטאנג’לו (Castel Sant’Angelo) היא מבנה שהוקם בתקופה הנוצרית של העיר ולכן אולי היא לא שייכת לחלק זה של רומא. מבנה מעגלי גבוה זה היה במקור מאוזוליאום שנבנה על ידי הקיסר הרומי אדריאנוס עבור האיש אותו העריץ במיוחד – הוא עצמו. קרא עוד על טירת סנט אנג’לו.