קוריה הוסטיליה (“החצר ההוסטילינית”)
מבנה זה קרוי על שמו של ווסטיליוס, שהיה המלך ספק אמיתי ספק “אגדי” השלישי של רומא (על פי האמונה הוא היה נכדו של רומלוס), והאיש שעל פי האגדה הוציא את רומא מהחומות והתחיל את תהליך הפיכתה לאימפריה. החפירות שהתקיימו בסביבת מבנה זה היוו מעין הוכחה לכך שווסטיליוס היה אגדה, כיוון שלא נמצאה כאן עדות לבנייה כל כך מוקדמת כמו שלו.
המבנה הוורוד והפשוט אותו אתם רואים כרגע מולכם הוא מבנה משוחזר (כמו חלקים רבים בפורום מתקופתו של מוסוליני), אך במהלך ההיסטוריה הארוכה מבנה זה שימש כבית הסנאט הרומי וככנסייה (מה שמסביר את הציורים הנוצריים שאתם רואים על הקירות). יש הטועים לחשוב שכאן אירע הרצח של יוליוס קיסר, אך לא כך היה. בזמן ההתנקשות בחייו של הדיקטטור הגדול המבנה היה בשיפוצים והסנאט נפגש בתיאטרון פופיוס.
הכניסה לקוריה הוסטיליה (צילום מקורי)
מקדש יוליוס קיסר (Tempio di Giulio Cesare)
מבנה זה, הבנוי על קברו של יליוס קיסר, הוקדש לקיסר האגדי לאחר מותו. הוא נבנה על ידי אוגסטוס יורשו שרצה לנתב את אהדת ההמון שזכה לה יוליוס גם אליו. למרות שמה שרואים היום הוא מספר אבנים בודדות, אם תתאמצו אולי תצליחו לדמיין את המבנה האדיר שהוא היה בזמנו.
מקדש אנטונינוס ופאוסטינה (Temple of Antoninus and Faustina)
מקדש זה הוא אחד המבנים היפים בפורום. המבנה המקורי הוקם בשנת 141 לספירה על ידי הקיסר אנטונינוס פיוס, לזכרה של אשתו פאוסטינה. לאחר מותו של אנטונינוס הוקדש המבנה גם לזכרו שלו על ידי יורשו, מרקוס אוריליוס. אנטונינוס פיוס היה שותפו של מרקוס אוריליוס לקיסרות. הוא ואשתו פאוסטינה היו מהשליטים האהובים ברומא, והם זכו לגילויי הערצה רבים (בעידודו של מרקוס אוריליוס), כמו מקדש זה ועמוד פיוס.
כפי שקרה למקדשים רבים שעדיין עמדו על תילם בימי הביניים, כנראה הוא הוסב לכנסייה בשם סאן לורנצו אין מרינדה כיוון שלפי ההגדה כאן הוצא להורג הקדוש הנוצרי לורנטיוס. ההסבה לכנסייה שמרה על החזית היוונית היפה שלו (למרות שהיו ניסיונות להפילו).
השילוב של מבנה רומי שנשארה ממנו חזית יוונית, בצירוף לבנייה מימי הביניים, והעובדה שהוא אחד מהמבנים הבודדים שעדיין עומדים על תילם בפורום, הופך מבנה זה לאחד האתרים היפים והמיוחדים של הפורום הרומי. חשוב לדעת – כאמור במהלך השנים הפך המבנה לכנסייה שנקראת “סנט לורנצו” ויש מדריכים שיקראו למבנה בשם זה, אך מדובר באותו מבנה בדיוק.

הכניסה למקדש אנטונינוס (צילום מקורי)
מקדש וסטה
מבנה זה נבנה במאה השנייה לספירה עבור אחת האלות המעניינות ביותר במיתולוגיה הרומית – האלה וסטה. למרות שווסטה אינה מככבת באגדות מיתולוגיות רבות היא אלה מרכזית בחיי הרומים. היא הייתה אמונה על חיי הבית והמשפחה ולכן הייתה גם אלת האש. מקדש ווסטה מספק הצצה נדירה לתוך מערכת החיים הרומית ומעמד הנשים בחברה זו.
המבנה אותו רואים היום הוא כאמור מהמאה השנייה, וצורת בנייתו היא כצורת בית משפחתי רומי עתיק (סוג של בקתה). ההשפעות האדריכליות של המבנה הן יווניות ברובן (כיאה לתקופה הרומאית המוקדמת). בזמנו הוא היה בגובה של 16 מטר והעמודים היוונים היו נחשבים ליצירה אדריכלית מיוחדת מאוד.
במרכז המבנה הייתה בוערת “אש התמיד” שיוחדה לאלה וסטה, לידו תראו את בית הבתולות הווסטיליות, שהיו הכוהנות המשמשות של האלה. היות שסימלה את ערכי המשפחה והצניעות הייתה וסטה הרומית, בניגוד לאמא הרוחנית הסטיה היוונית מהתקופה המוקדמת, אלה צנועה ששמרה בקנאות רבה על צניעותה. מסיבה זו הכוהנות שלה היו בתולות ושימשו אותה עד שהגיעו לגיל שלושים (היות ובתקופה העתיקה שלושים היה גיל מופלג סביר להניח שרובן מתו בתולות).
שרידי מקדש וסטה
הרחבה על הבתולות הוסטיליות
במבנה הבתולות ובמקדש היו מקיימים את פולחן האלה וסטה, שכלל ריקודים ושירים סביב המדורה. הכוהנות הווסטיליות היו מקרה מיוחד מאוד בימי הקיסרות הרומית שהייתה מאוד שוביניסטית ולוחמנית. למעשה הן היו הנשים היחידות שהיה להן מעמד דתי או שלטוני שהיה מגובה ומוגן בחוק. הן אף היו מקבלות משכורת מן המדינה על תפקידן זה.
למרות מעמדן הרם והתמונה הרומנטית המצורפת (המתאימה כל כך לראייתם של אמני הרנסנס את התקופה הרומית), צריך להבין שחייהן לא היו מאושרים כלל. חשבו על מנזר שאליו נשלחות בנותם של עשירי רומא בגיליאם של 4-8 (מיותר לציין שבניגוד למנזרים כיום, אז אף אחד לא שאל אותן האם הן רוצות להצטרף למנזר) כאשר הן עוברות תהליך של דיכוי פיזי ורגשי במשך כל שנות ילדותן. לדוגמה, אם “אש התמיד” הייתה נכבית במשמרתן הן היו מקבלות מלקות ובמקרים רבים נזרקות מתפקידם. דוגמה אחרת היא שאם היו מאבדות את בתוליהן היו נקברות בחיים (והגברים שאיתם עשו זאת היו מולקים למוות). כפי שקרה לאימם של רמוס ורומלוס – ראו האגדה על הקמתה של רומא שהייתה לפי חלק מהאגדות בתולה ווסטילית בעצמה. אלא שיש תיעוד על כך שדבר זה לא קרה יותר מעשר פעמים במהלך ההסטוריה כולה.
הבתולות הווסטיליות במקדש ווסטהה (צייר: ConstantinHöls)
מקדש קסטור ופולוקס (Castor et Pollux temple)
שלושת העמודים אותם אתם רואים הם השרידים המעטים שנשארו ממקדש עתיק זה, שהוקדש לשני התאומים קסטור ופולוקס שזוהו על ידי הרומאים גם כאלים האמונים על הפרשים והיו חשובים מאוד לרומאים בתקופת המלחמות. על פי האגדה השניים היו בניה של לדה, מלכת ספרטה (שבאופן כללי הרומאים התחברו אליה מטבע הדברים יותר מאתונה), ונולדו כתאומים למרות שפולוקס היה בנו של זאוס / יופיטר ואילו קסטור היה בנו של מלך ספרטה (רק מאמינים בסיפורי מיתולוגיה יכולים להסביר איך ביולוגית דבר כזה יכול לקרות…). כאשר קטסור מת, ויתר פולוקס על זכותו לחיי נצח וביקש לחבור לאחיו בארץ המתים של האדס. כאות הערכה לאהבת האחים שהפגין פולוקס, זאוס הפך אותם לכוכבים שמסומלים במפות האסטרולוגיות כמזל תאומים.
מבנה זה ספציפית נבנה כאות תודה על הניצחון הרומי בקרב אגם רגילוס, קרב זה, שהינו קרב ספק מיתי ספק אמיתי, נערך (אם התקיים) באזור המאה החמישית לפנה”ס. הוא נבנה היכן שלפי האגדה הרומית הגיעו השניים רכובים על מרכבה מעופפת ובישרו לרפובליקה הרומית על נצחונה. השרידים אותם אנו רואים הם מהשיפוץ שעבר המבנה במאה השנייה לספירה. השרידים כוללים כאמור שלושה עמודים ופסיפס.
מקדש רומולוס
מבנה זה מוקדש למכונן העיר רומא, רומלוס. גם מבנה זה שרד לאחר שהפך לכנסייה במהלך ימי הביניים.
מקדש סטורנוס (Templum Saturni או Aedes Saturnus)
מבנה זה, הנמצא בחלקו הדרומי של הפורום, הוא מקדש עתיק. למעשה זה הוא אחד המבנים העתיקים של הפורום הרומי ואחד המקדשים העתיקים בעולם שעדיין עומד על תילו (לפחות בחלקו). בנייתו מוערכת באזור 500 לפנה”ס, בתקופה בה האל סטרונוס, אל הזמן והחקלאות שהוא למעשה קורנוס היווני (אביהם הטיטאן של זאוס ומרבית האלים), היה האל החשוב ביותר. למקדש זה היו מביאים הרומאים את הביכורים שלהם (כמו בחג שבועות שלנו), שבהתחלה היו פירות וירקות ולאחר מכן הפכו לזהב וכסף. את האל סימן כנראה פסל גדול שאחז במגל, שהוא אחד מסמליו של סטורנוס. במהלך השנים המבנה הפך להיות המקום בו אוחסן האוצר של האימפריה הרומית.