מה רואים בכיכר ובבזיליקה?
הכיכר אותה אנו רואים כיום מאוחרת יותר מהבזיליקה והיא נבנתה על ידי ברניני. במרכז הכיכר ניצב האובליסק הישן ביותר ברומא. האובליסק מתנוסס לגובה של 25 מטרים והוא הובא ממצרים בשנת 37 לספירה בפקודת הקיסר קליגולה. הוא הועבר לכיכר בשנת 1585.
תכנון הכיכר נעשה מתוך ההבנה של הפרספקטיבה של מי שעומד מול הכנסייה – המטרה הייתה ליצור תחושה שהכיכר גדולה יותר מכפי שהיא. ואכן, הכיכר ענקית ומסוגלת להכיל מאות אלפי בני אדם!
מלבד האובליסק, במרכז הכיכר ישנן שתי מזרקות שיש מדהימות, הממלאות את חלקיה הריקים.
הזרועות החובקות את הכיכר הן למעשה אכסדרה מקורה של עמודים, שנועדו להגן מפני הגשם בחורף והשמש בקיץ על העוברים ושבים. על רצפת הכיכר מוטבעת צורה של שמש.
כיכר סן פטרוס
האוביליסק הקדום בכיכר
אחת משתי המזרקות בכיכר פטרוס
(צילומים מקוריים)
הכיכר האליפטית העצומה יכולה להכיל עד 400,000 איש, ומוקפת משני עבריה באכסדרות עמודים מעוגלות החובקות את המבקרים בכיכר. כל אכסדרה כוללת 4 שורות של עמודים יווניים ותקרה כדי להגן על המבקרים מפני הגשם והשמש.
גודלה של הכיכר משמש אותה לא פעם, על מנת להכיל המוני תיירים, ולא פחות חשוב מכך, צליינים העולים לרגל לעיר בחגים הקתוליים. פסלי הקדושים העומדים בראש העמודים שבצדיה של הכיכר מספקים להם הגנה קדושה.
בתוך הבזליקה תוכלו לראות כמה מוצגים חשובים המציגים את אמנות הרנסנס בצורה המדהימה ביותר. ביניהם:
קבר ופסל פטרוס
קבר שמעליו מוצבת חופה (בלדקינו) המורכבת מארבעה עמודים המצופים בקישוט ספרילי (מה שאמור לעניק למתבונן את התחושה של טיפוס כלפי מעלה). החופה, אשר גם היא עוצבה בידי ברניני, הינה תוספת מאוחרת יותר לבזיליקה. היא נועדה לשמש כאיזון פרופורציונלי להיכל הגדול של הכנסייה. מלבד קברו של פטרוס תוכלו לראות בבזילקה עוד מספר קברים ופסלים של אפיפיורים שונים, כמו שני קברי האפיפיורים, השוכנים בקצהו האחורי של האפסיס (ראה בהמשך). מלבד מהקבר של פטרוס תוכלו לראות את פסלו, שאת רגליו מנשקים העוברים והשבים. שימו לב לסמל מגן דוד הנמצא על כסאו של פטרוס הקדוש.
הפייטה של מיכלאנג’לו (צילום: Stanislav Traykov)
הפייטה (Pieta) של מיכלאנג’לו
הפייטה (הרחמים) הם סדרה של פסלים המתארים את מריה המערסלת את ישו לאחר צליבתו. פסל זה של מיכלאנג’לו הוא המפורסם מבין פסלים אלה. פסל זה הוא דוגמא לאמנות הרנסנס ולסגנונה המדויק, המחקה את האמנות הקלאסית היוונית. דוגמא זו היא למעשה פסל של הפסל המדויק ביותר שלה (וגם הדתי ביותר) – מיכלאנג’לו. הפסל מעוצב ומלוטש בשלמות, וניתן להתרשם מהבעת פניה של מריה ומגופו המוטל מת של ישו.
זו היא אחת העבודות המוקדמות של מיכלאנג’לו (הוא היה בשנות ה-20 לחייו בזמן בנייתה) והיא נחשבת לאחת הטובות שלו. המיוחד כל כך בפסל הוא שלמרות שהוא עשוי מחומר כבד כמו אבן, הוא מקפיד על תנועה ואיזון, המשווה לו מראה כמעט חי.
בקצה הכנסייה תוכלו לראות את ה”אפסיס” (הכוך בעל התקרה החצי מעגלית) שמשתמש במשחק אדריכלי של אור וצל, המאפיין בנייה בארוקית.
בנוסף, הוא כולל פסל ברונזה המדמה קרני שמש ומשתמש בקרני השמש האמיתיות הנכנסות דרך החלון הנמצא במרכזו על מנת להעצים את הקרניים (פסל ייחודי מאוד). באפסיס תוכלו לראות גם פסלי עננים ומלאכים שמטרתם להקנות תחושה שמיימית של גן עדן. במרכזו של האפסיס מונח כיסא, שכמו הכיסא של אליהו הנביא בליל הסדר, משמש ככיסא הריק של פטרוס (כל השנה).
היונה המפוסלת במרכז האפסיס היא מוטיב קתולי ידוע המסמל את הצלע השלישית בשילוש הקדוש – “רוח הקודש”.
גג הכנסייה הוא כיפה הנמצאת בגובה של מעל 120 מטר, ועל כן היא אתר בו מקיימים חלק מהמבקרים תצפית על העיר רומא. העלייה לגג דורשת תשלום ומחולקת לשני שלבים – עלייה למרגלות הכיפה במעלית (7 יורו) או בטיפוס של 200 מדרגות (5 יורו). ממרגלות הכיפה נפרס נוף של אזור הותיקן מחד ופנים הכנסייה (מגובה של 30 מטר) מאידך.ממרגלות הכיפה, אפשר לטפס רגלית 330 מדרגות אל “השפיץ” של הכיפה ולצפות לעבר חלקים רחוקים יותר של רומא.
האפסיס ובמרכזו פסל הברונזה של קרני
השמש והיונה (צילומים מקוריים)