על מנת לקבוע את מועד בנייתה חסרים פרטים כמו כתובת למשל, שייתכן והופיעו בחלק הניכר מהאמה שנהרס כליל. ארכיאולוגיים וחוקרים משערים כי תאריך הבנייה החל במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה או במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה.
במהלך המאה ה15, בעת שלטון איזבלה הראשונה מלכת קסטיליה, עברה אמת המים שיפוץ נרחב בעקבות הכיבוש המורי שבו נהרסו חלקים מאמת המים. בשיפוץ נבנו מחדש 36 קשתות (הייתה פה הקפדה על עיצוב וסגנון זהה לקשתות הקיימות על מנת שההבדל לא יהיה בולט לעין). במהלך המאה ה16, נוספו לאמה גם פסלים.
במהלך דורות רבים האמה נשמרה במצב מצוין, ועד ל1960 עדיין המשיכה להוביל מים אל העיר. בשנת 1985 הוכרז האקוודוקט של סגוביה כאתר מורשת עולמית ע”י אונסק”ו. בשנים האחרונות האמה עוברת “הזדקנות” מואצת, וזאת בעקבות זיהום האוויר הכבד שכלי הרכב גורמים לאבני הגרניט. זאת הסיבה גם שבשנת 1997 התחילו בעיר בניסיונות לשמר את האמה ולכן הכיכר בה נמצא חלקה העיקרי נסגרה לתנועת כלי רכב והוסבה למדרחוב – כך ניתן להבטיח שלפחות החלק העיקרי שקיים לא יינזק יותר ממה שכבר ניזוק. חלק גדול מהאקוודוט העתיק נמצא היום מתחת לפני הקרקע ומדי כמה ימים מתאפשר לצפות בחלקים ממנו שלרוב נסתרים מעין הציבור.
פסל הבתולה ואבני האמה החסרות (צילום מקורי)
סביב אמת המים יש אגדות שונות שמסופרות במספר גרסאות – בגדול הסיפור המרכזי של אמה זו הוא שהשטן רצה לכבוש את לבה של עלמה יפה מבני העיר, שמדי יום יצאה למרחק כדי לשאוב מים מאחד הנהרות הסמוכים לעיירה. השטן הבטיח שאם תיתן לו את נשמתה, כבר למחרת בבוקר היא לא תצטרך לעשות את הדרך הקשה. בלילה הגיע השטן עם קבוצת שדונים שבנו את אמת המים. ראתה הנערה שבניית אמת המים כמעט מסתיימת, והתפללה לבתולה הקדושה. ואכן, נעשה לה נס, הבתולה הקדימה את בוא היום וקריאת התרנגול המסמל את סוך הלילה ובבוקר הייתה חסרה אבן אחת כדי שהאמה תפעל ונשמת העלמה נצלה מציפורני השטן. יש מדריכי טיולים המתבלים את הסיפור עם סימני ידיים מוזרות שיש על האבנים שמתוארים כאצבעות השדונים או השטן עצמו. בתוך האמה עצמה תוכלו למצוא חלק ריק מלבנים ואת פסל הבתולה הקדושה שמנציח את הסיפור.
