ההיסטוריה של הפנתאון
ההיסטוריה של הפנתאון ארוכה כמו ההסטוריה של רומא. מבנה הפנתאון הראשון הוקם בסביבות שנת 25 לפנה”ס, מרקוס ויפסניוס אגריפה שהיה מצביאו של אוגוסטוס, הורה על בנייתו. הוראה זאת הביאה להנצחתו של אגריפה בכתובת החקוקה בכניסה למבנה. המבנה שימש למטרות רבות, כמו מקדש, בית משפט ומבנה אסיפה. הוא נהרס ושופץ מחדש פעמים רבות.
המבנה אותו אנו רואים היום הוא מסביבות המאה השנייה לספירה. רוב המבנה שרד עד ימינו (מלבד כיסוי הגג המקורי מנחושת, שנלקח בימי הביניים בפקודת האפיפיור בכדי להקים את כנסיית סן פייטרו). המבנה נבנה עם כיפת ענק בקוטר של 45 מטר – הישג אדריכלי מדהים לימי רומא העתיקה.
כאשר רומא הפכה לביזנטית, גם הפנתאון הפך במאה השביעת לכנסיית “סנטה מריה רוטונדה” והאלילים והמזבחות נעלמו לטובת קברים של מלכים, קדושים ושאר אנשים שהכנסייה רצתה בייקרם. היתרון בהפיכת המבנה לכנסייה במרוצת השנים, הוא הכניסה החופשית אליו (מה שלא ברור מאליו ברומא, למידע נוסף ראה רומא בחינם).
מה רואים בפנתאון?

רחבת הכניסה לפנתאון. ניתן לראות את המזרקה האובליסק ומתחם הכניסה הבנוי בסגנון יווני
החוויה של הביקור בפנתאון מתחילה כבר ברחבת הכניסה. הרחבה של הפנתאון היא חלק חשוף בינות לסמטאות ובתים בנויים, היוצרת מעין כיכר שבמרכזה ניצב אובליסק. הכיכר נקראת “פונטנה די פנתאון” (מזרקת הפנתאון).
הפנתאון הוא מבנה מרשים לכל הדעות. הכניסה המלבנית כוללת עמודים מרשימים שמעליהם גג גמלוני עם כתובת המנציחה את האיש שאחראי על בניית המבנה המקורי אגריפה.
כשנכנסים פנימה לאולם המרכזי הקרוי “רוטונדה”, מבינים עד כמה המבנה מרשים. הכיפה, בקוטר 43 מטר (שהיתה הכיפה הגדולה ביותר בעולם במשך 1,200 שנה!) ובמרכזה חור שמטרתו לאפשר את כניסת קרני השמש, יוצרת תחושה של אווירה מיוחדת. בנוסף, תוכלו לראות את קבריהם של מלכי איטליה ושאר שועים היסטוריים, כאשר הקבר המעניין באמת הוא של הצייר רפאל שקבור בפנתאון.