אתרי הגבעה מהתקופה העתיקה
מקדש יופיטר
מתחם המקדש, שלפי הערכות הארכיאולוגיות הוקם כ- 510 שנה לפנה”ס – ממש בין התקופה האוסטרקית לתקופה הלטינית של העיר, שימש גם כ”סולום” או “עיר המקלט” של רומא העתיקה. בני העיר האמינו שאין לפגוע באדם במשכנו של יופיטר, וכפי שיואב בן צוריה נאחז בקרנות המזבח בירושלים, כך גם רוצחיו של יוליוס קיסר ברחו למקדש זה על מנת להגן על עצמם מזעם נאמניו.
המקדש שהיה בנוי על הגבעה היה אחד המקדשים הגדולים ביותר שידעה רומא. ככל הנראה הוא כלל גם כמה פסלים מרשימים. ההערכות אומרות שגג המקדש היה מעוטר בזהב שנבזז במהלך השנים. בכל שנה בחודש מרץ היו הרומאים עולים למקדש וחוגגים חג ששמו “קווינקואטריה”, שנחגג לכבודה של האלה מנרווה. בחג זה היו מקריבים קורבנות לאלה ועורכים מלחמות גלדיאטורים בקולוסיאום.
שרידים מעטים מהמקדש נמצאים במקום – על פיהם נבנה השחזור אותו ניתן לראות על הגבעה שמנסה לדמות את צורתו של אחד המקדשים הייחודים ביותר של התקופה העתיקה בכל אירופה. שרידים קטנים מהמקדש כגון מטבעות, חפצי קדושה וחותמות ניתן לראות במוזיאונים המפוזרים בעיר – בעיקר במוזיאון הקפיטולני הסמוך.
הפלאסו סנטוריו (צילום מקורי)
פלאסיו סאנטוריו
כמו האקרופוליס באתונה, שימשה הגבעה לצורכי שלטון (קיסרים שהתגוררו בה ומפגשים של הסנאט שהיו נערכים בה בחלק מן התקופות). בנוסף, היו נשבעים עליה אנשי הסנאט הנבחרים, ואפילו המטבעה של רומא (מתקן לייצור מטבעות למסחר) עמדה על גבעה זו. כיום משמש המקום כבית העירייה של רומא.
אינסולה רומנה
שרידים ממבני השיכונים של רומא העתיקה – כך התגוררו תושבי העיר שלא היו קיסרים או אצילים. שרידים אילו הם דוגמא שאינה נפוצה לצורה שבה חיו העניים והמעמדות הנמוכים של לפני 2000 שנה ברומא. הם מזכירים לנו שרוב התושבים של העיר לא זכו לחיי פאר של קיסרים.
הדיירים של הקומות הגבוהות היו עולים אליהן עם סולמות. דבר זה, בתוספת העובדה שהקומות הגבוהות היו בעלות סכנת התמוטטות גבוהה וסיפקו חדרים קטנים יותר, מביאים את החוקרים למסקנה שבדירות הגבוהות התגוררו התושבים העניים יותר.
למעשה, זו אחת הדוגמאות העתיקות ביותר לחיים בבניין ולא בבית צמוד קרקע (הערכות טוענות שגובה המקום הגיע ליותר מ- 6 קומות, למרות שאנו רואים כיום שרידים רק של ארבע קומות) ולבית שהדיירים בו לא היו הבעלים של המקום בו הם גרו אלא שילמו דמי שכירות.
במשך השנים המקום הפך להיות כנסייה ותושביו השתנו, עד שפונה מתושביו בימי המלחמה על העיר רומא במאה ה- 19. לאחר פינוי זה התגלו שרידים חשובים אילו.
הגבעה בימי הבניים
מדרגות ארקואלי
לא ברור מתי נבנה מבנה זה, אך מדרגות אילו הובילו אל ראש הגבעה בתקופת ימי הבניים. הם שמשו בתקופות שונות מיקום לנואמים, מיקום לינה לצליינים שעלו לרגל לרומא לחזות מקרוב במושב האפיפיורות והיו חלק מסמלי העיר של ימי הבניים וראשית תקופת הרנסנס.
סנטה מריה אין ארקואלי
כנסייה זו בנוי על המיקום בו עמד פעם מקדש יונו – היא אחת הכנסיות העתיקות בעיר שעדין עומדת על תילה (לא ברור מתי נבנתה אך ברור שעמדה בו כנסייה כבר במאה ה6 לספירה – ממש מראשיתה של רומא הנוצרית). הכנסייה הזו הייתה אחת מהחשובות של העיר לפני שנבנו אחרות שעברו אותה ובה הונצחו בה גדולי האומה הרומאית של ימי הבניים וקרבות וניצחונות חשובים.
כמו הרבה מבנים ממבני הביניים גם מבנה זה והרנסנס, “גנב” שרידים של מבנים מתקופתה של רומא העתיקה (שימו לב למשל לעמודים שהיו חלק מחדריהם של קיסרים רומים קדומים).
האייקון של כנסייה זו הוא הסנטו באמבינו – התינוק הקדוש. פסל מעץ שלפי האגדה נוצר מעץ שגדל בארץ הקודש בירושליים – באזור גת שמנים – הכל כך קדוש לנוצרים. לפסל נודעו כוחות על טבעיים כולל ריפוי חולים – ועד היום מגיעים לכאן אנשים חולים לקבל ברכה ואולי לזכות בהחלמה – העובדה שמדובר בהעתק של הפסל המקורי שנגנב בשנות ה90 לא מפריע למאמינים.
הגבעה בתקופת הרנסאנס
הקמפידוליו והעתק פסלו של מרקוס אורליוס (צילום מקורי)
הקמפידוליו (Campidoglio)
הגבעה אמנם איבדה קצת מחשיבותה בתקופות מאוחרות יותר, אך בתקופת הרנסנס היה לה מקום חשוב בעיר רומא, כאשר האמן הרנסנסי החשוב מיכלאנג’לו בנה בה את הקמפידוליו (Campidoglio) – שלושה ארמונות שנבנו סביב כיכר בת אותו שם, והיא אחת מהרבה כיכרות יפות שיש לעיר רומא להציע למבקרים בה.
הכיכר בנויה בצורת טרפז – שזורה בפסלים מההיסטוריה הרומאית העתיקה מוקפת משלושה כיוונים בארמונות נפלאים כמו די ארה קואלי ((Piazza d’Ara Coeli); ארמון סנטוריו (Palazzo Senatorio), ארמון קונסרבטורי (Palazzo dei Conservatori) וארמון נובו (Palazzo Nuovo) הארמון החדש תוכנן על ידי מיכאלאנג’לו על מנת להשוות לכיכר מראה מרשים יותר. הכיוון הרביעי והפותח נשאר כזה על מנת לאפשר תצפית מהכיכר לכיוון הוותיקן וכיפתה של בזיליקת סנט פטרוס.
ייחודו של מתחם זה, ולמעשה של כיכר זו, הוא שהיא הייתה הכיכר הראשונה ברומא המודרנית שברוח ימי הרנסנס ניסתה להחזיר את עטרתה של רומא העתיקה ליושנה.
פסלו של מרקו אורליוס
במרכז הכיכר המרוצפת במרצפות בצורת כוכב הוצב פסלו של מרקוס אוראליוס הרוכב על סוסו, יצירה מהמאה השנייה לספירה. הסברה המקובלת כיום היא שההחלטה להציב את הפסל במרכז פרויקט הדגל הרנסנסי של רומא הייתה טעות כמבואר בהמשך. הפסל אותו אתם רואים כיום הוא העתק, כאשר המקור נמצא במוזיאון הקפיטולני (ראה בהמשך). קורדונטה (Cordonata)
גרם המדרגות היפה, או בשמו האטילקי קורדונטה (Cordonata), אותו תראו במתחם גם הוא יצירה של מיכלאנג’לו. גרם מדרגות זה נבנה במטרה לאפשר גם לסוסים לעלות דרכו. שני פסלי הפרשים הניצבים בראש המדרגות הם פסליהם של קאסטור ופלוקס, התאומים השומרים של רומא (הסמלים של מזל תיאומים). ולמרגלות המדרגות תוכלו לראות את אריות הגרניט המצריים (שיחד עם האובלסקים המפוזרים בעיר – ממחישים את הקשר העמוק שיש בין רומא למצריים העתיקה).
המוזיאון הקפיטוליני (Capitoline Museums)
המוזיאון הקפיטוליני ממוקם בתוך הארמונות נובו (Palazzo Nuovo) וקונסרבטורי (Palazzo dei Conservatori) המבנים המקיפים את הקמפידוליו. זהו המוזיאון הלאומי / ציבורי הראשון בעולם – הוא נפתח בהחלטה של האפיפיור קלמנטיוס ב1734 כדי לחבר את תושבי רומא להסטוריה ולעוצמה של העיר. הוא הפך אוספים פרטיים של האפיפיורות לפתוחים לקהל הרחב. עד אז לא היה דבר כזה בכל בעולם.
המוזיאון כבר הוקם כבר במאה ה-15 והיה פתוח לקבוצות מצומצמות של אנשים, כשהציג תרומות של אמנות מתקופת רומא העתיקה שניתנו על ידי אפיפיורים שונים. תרומות אלו התווספו לממצאים ארכיאולוגיים שנתגלו בחפירות בעיר ולציורים ויצירות של אמני רנסאנס והבארוק. הרכבתם יחד לכדי אוסף אחד יצרה את המוזיאון הלאומי הראשון בעולם.
מה רואים במוזיאון הקפיטוליני?
כאמור, במוזיאון מוצגות יצירות רבות מהעת העתיקה של רומא, ממצאים ארכיאולוגיים שונים, יצירות אמנות מתקופת הבארוק והרנסנס. המוצגים המעניינים ביותר של המוזיאון הם:
פסל הברונזה של הזאבה הקפיטולינית
פסלה של הזאבה המפורסמת, שהניקה ושמרה על מייסדי העיר רמוס ורומולוס. פסל ברונזה זה, שנבנה על ידי אנטוניו דל פולאיולו (Antonio del Pollaiolo) על פי פסל ארד אוסטרקי שהתגלה ברומא (נמצא גם הוא באוסף של המקום).
פסל זה הפך לסמלה של העיר רומא וודאי תתקלו בו בחלקים שונים של העיר (כולל על מחסי הביוב שלה…). הפסל מציג את התינוקות התאומים יונקים מעטיניה של הזאבה לאחר שננטשו באזור רומא על ידי אביהם. הזאבה תשמור ותגן עליהם עד אשר יאומצו על ידי משפחת איכרים, יגדלו ויקימו את רומא. ואז… אז יקנו אחד בשני, רומלוס ירצח את אחיו ויקים את שושלת המלוכה הראשונה של רומא.
הזאבה והתאומים רומוס ורומלוס מייסדי רומא בתוך המוזיאון הקפיטוליני, אפשר לראות העתק שלהם גם בחוץ (צילום מקורי)
פסלו המקורי של מרקוס אוריליוס
פסל זה של הקיסר הפילוסוף מרקוס אורליוס נחשב לאחד הפסלים החשובים באמנות המודרנית, הודות לעובדה שהוא הראשון שמציג מנהיג רכוב על סוס, מוטיב שהועתק אחר כך על ידי מנהיגים רבים, שניסו “להיות כמו” מרקוס אורליוס.
קצת על האיש: מרקוס אוריליוס היה ספרדי במקורו. הוא השתלט על רומא בשעת משבר ויצר שושלת קיסרים חזקה יחסית. מרקוס אורליוס נחשב לאחד הקיסרים המשכילים ביותר ויש שכינו אותו הקיסר הפילוסוף שאת הגותו כתב ביומנים פילוסופים כדוגמת “הגיונות”. אחד מההבטים החשובים ביותר שהנחיל אורליוס לאונשות הוא התפיסה ה”קוסמופוליטית” כלומר שבני אדם הם “אזרחי” העולם ולכן ישנה אחדות אנושית, שאינה תלויה רק בין אזרחי המדינה בה האדם חי. הוא לא המציא תפיסה זאת שהתחילה על ידי הסטואים שלוש מאות שנה לפניו, אך הוא אחד ממפתחיה וללא ספק אחד הגורמים להכנסתה לתודעה.פסלו הוא דוגמה לאמנות רומאית קלאסית בימי עושרה של האימפריה. הפסל שרד, למרות שרוב פסלי הקיסרים נותצו בתקופת הנצרות, מכיוון שלאחר שקוסטנטינוס הפך את רומא לביזנטיון (שמה של האימפריה הרומית בתקופתה הנוצרית) החלו הנוצרים לשבור ולנתץ את פסלי האלילים, וביניהם את פסלי הקיסרים.
המזל הוא שהנוצרים לא ידעו בוודאות כיצד נראה קוסטנטינוס, שלו היה צריך לשמור כבוד, והם שמרו את כל פסלי הקיסרים שלהם פנים מיוחדות אשר לא ידעו בוודאות מי הם. כך שרד פסלו של מרקוס אוריליוס. הבדיחה הגדולה היא שאותו מרקוס אורליוס היה אחד הקיסרים שנלחמו בנוצרים בצורה החריפה ביותר. למעשה הוא האחראי לכך שלא מעט מאמינים בדרכו של ישו סיימו את דרכם שלהם כטרף לאריות בקולוסיאום. עוד מוצגים מעניינים מהתקופה הקלאסית אותם תראו במוזיאון הקפיטוליני הם פסלו של קוסטנטינוס, פסל יווני המתאר ילד מוציא קוץ מרגלו, אל הנהר, הסאטיר הצעיר ועוד רבים אחרים.מלבד יצירות אמנות מהתקופה הרומית העתיקה, במוזיאון הקפיטוליני ישנן כמה מיצירות הרנסנס המפורסמות ביותר (הן מרוכזות במבנה הפינקוטקה קפיטולינה). להלן כמה דוגמאות:
ראש המדוזה של ברניני
שימו לב, בימים אילו פסל ראש המדוזה אינו נמצא במוזיאון ונמצא בתערוכות שונות במוזיאונים ברחבי העולם.
ראש המדוזה של ברניני הוא דוגמה לאמנות בארוק המתכתבת עם האגדות והאמנות הקלאסית של יוון העתיקה. ראש המדוזה עשוי הנחשים ועיניה ההופכות את המביט בהן לאבן הם סמל לאימה בתרבות המערבית מחד ולנצחון הרוח מאידך.
המדוזה מופיעה ביצירות אמנות רבות מהימים שלאחר ימי הרנסנס, בציור ובפיסול (למשל זו של קאראווג’ו המוצגת בגלריית אופיצ’י שבפירנצה) וזה הוא אחד הפסלים המפורסמים שלה.
צילום: Jastrow
עוד יצירות חשובות מתקופת הרנסנס המוצגות במוזיאון, כוללות ציורים של קאראווג’ו (הקדוש ג’ון הבפטיסטי כילד) וסיפורם של רומוס ורומלוס של רובן.
הילד ג’ון הבפטיסטי, ציור: קאראווג’ו
רומוס ורומלוס, ציור: רובן (צילום GiacomoSergio)
תצפית על רומא העתיקה
מגבעת הקפיטול ניתן לבצע תצפית נחמדה הן לכיוון הפורום. את הכיוון לעבר רומא הרנסנסית מסתירה מכונת הכתיבה של כיכר ונציה וחבל שכך – מי שיכול שיאשים בכך את מוסוליני.