מה רואים בבזיליקה די סן מרקו?
כאמור הבזיליקה היא מבנה הכולל עירוב סגנונות. המבנה כולו בנוי כצלב יווני שווה זרועות.
חזית
החזית המערבית של הכנסייה מחולקת ל-3. החלק התחתון מכיל שערים ועמודי שיש, קשתות, חלונות ותבליטים רבים המתארים סצינות מחיי ישו, פסיפסים המתארים סצינות מההיסטוריה של הבאת שרידי סן מרקו (סיפור מרתק הכולל הברחה של חלקי גופתו של הקדוש תחת נתחי בשר חזיר על מנת להסתירו מהמוסלמים) ועוד. החלק העליון של החזית מכיל פסלים רבים המתארים מצוות וחסדים תיאולוגיים נוצריים וקדושים הצופים על העיר, כולל את סן מרקו. בחזית המרפסת ניצבים פסלי סוסים מפורסמים הפונים אל הכיכר. פסלי סוסים אלו המתארים את סוסיו של מרקוס הקדוש הם העתקים של סוסי ארד מוזהבים (הפסלים המקוריים נמצאים היום במוזיאון הבזיליקה). החלק האחרון והעליון ביותר הוא הכיפות של המבנה, אשר עיצובן מאפשר כניסה של אור לתוך המבנה. לפני הכיפה מעל השער המרכזי תזהו את מרקוס הקדוש ולצידו מלאכים. דמויות אלו הם תוספות מאוחרות לבזיליקה מהמאה ה-15.
כיפות הבזיליקה
פנים הבזליקה
פנים הכנסייה בנוי בצורת צלב יווני, כשכל יד של הצלב מחולקת ל-3, ומעל לכל יד ומעל במרכז הצלב ניצבת כיפה. הכיפה המרכזית והמערבית גדולות יותר. מבפנים כל כיפה מתארת סיפור אחר בעזרת אמנות הפסיפסים (למשל כיפת השבועות מתארת את ירידת רוח הקודש – תזהו אותה בדמות היונה הבולטת, בכיפת העלייה לשמיים תראו את דמותו של ישו מוקף ב12 השליחים). הרצפה, מהמאה ה-12 עשויה שיש, משובצת כולה בפסיפס בצורות גיאומטריות ועם דוגמאות של חיות. החלק התחתון של הקירות והעמודים מכוסה כולו בחתיכות שיש צבעוניות.
פסיפסים
החלקים העליונים של פנים הכנסייה (וכאמור גם חלקים מהרצפה), מכוסים לגמרי בפסיפס בוהק המכסה שטח של 8000 (!) מטר רבוע. הפסיפסים מתארים תמונות שונות, והרקע של רובן הוא זהב היוצר מראה בוהק לכנסייה כולה (מה שנותן לה את שמה כנסיית הזהב).
העבודה על הפסיפס נמשכה שנים רבות, וניתן לראות באמנות זו את מרוצת הזמן והסגנונות שמשתנים עם התקופות (למידע נוסף על – ההיסטוריה של ונציה). היא החלה בתחילת המאה ה-11, וב-220 השנים הראשונות יצרו את הפסיפס מסדנה ונציאנית מקומית. כ-100 שנים לאחר מכן פרצה שריפה שגרמה לנזק רציני, ובשיפוצים לאחריה תחילה ניסו לשמר את הסגנון ימי הביניימי אך החל מתחילת המאה ה-16 עבודה נוספת על הפסיפס התקיימה בסגנון בר אותה תקופה.
בפסיפסים ניתן לראות דמויות של ישו ונביאים שונים, תלמידיו, סצינות מחייו, מריה, קדושי ונציה ועוד. כפי שתואר במשך השנים שיפוצים ותיקונים נעשו בפסיפסים כך שרבים מגדולי האמנים של תקופות שונות נתנו את ידם במלאכה.
חדר הכומר
על היד המזרחית של הצלב (מבנה הכנסייה מבפנים) נמצא חדר הכומר ובו מזבח המופרד על ידי עמודי שיש אדומים ופסל בראשם, הנחשב ליצירת מופת בסגנון גותי. בחלק זה פסלי ברונזה ומזבח גדול בו נמצאים השרידים של מרקוס הקדוש. קישוט המזבח נקרא פאלה ד’אורו (הבד המוזהב) והוא לוח מסתובב הנחשב לשיא האומנות הביזנטית וליצירה המרכזית בכנסייה. על הלוח כאלף פנינים ואלף אבני חן וציורים המתארים סצנות מהברית החדשה. האגדה מספרת שגופתו של מרקוס הקדוש אבדה בשריפה של הבזיליקה במאה ה10 ואיכשהו צצה מחדש מאה שנה לאחר מכן בבנייה של המבנה החדש של הבזיליקה – מיותר לציין שלא אמתנו את הסיפור.