בשלב זה, לרשויות פירנצה לא היה ברירה אלא להשלים עם העבודה שיהיה בלתי אפשרי להעלות את הפסל המוגמר, ששקל יותר מ-6 טונות, אל ראש הדואמו. לאחר התייעצות עם ועדה של תושבי העיר וביניהם אמנים רבים, הוחלט להעביר את פסל דוד אל הכניסה של פאלאצו וקיו בכיכר הסניורה. בשל גודלו העצום ומשקלו הרב, לקח ארבעה ימים להעביר את הפסל מרחק קצר זה של כ-800 מטר… הפסל המקורי ניצב שם חשוף לפגעי מזג האוויר עד שנת 1873 אז הועבר אל מקומו הנוכחי בגלריית האקדמיה. 37 שנים מאוחר יותר, הציבו בכיכר העתק של הפסל אותו תוכלו לראות היום. הפסל המקורי סובל מסדקים בקרסוליים, תוצאה של נשיאת 6 טון שיש במשך יותר מ-500 שנה…
ניתן לראות בפסל דוד את ורידי ידו הימנית (צילום: Jörg Bittner Unna, תחת CC BY 3.0)
פסל דוד סימל עבור הפלורנטינים את הגנת חירויות האזרח, על ידי רפובליקת פירנצה, שהקנתה לה מעמד עיר מדינה עצמאית. הרפובליקה, חשה מאוימת על ידי מדינות חזקות יותר (איטליה בזמנו לא היתה מדינה אחת מאוחדת אלא מורכבת ממדינות רבות באיזורים שונים של הארץ שלכל אחד מהם אופי ופוליטיקה משלו), וכמו כן על ידי ההגמוניה של משפחת מדיצ׳י, שהשתמשה אף היא לא אחת בסימבוליות שבפסלים כדי לפאר את נצחונה במהלך ההיסטוריה רצופת הנצחונות והמפלות של הרפובליקה נגד משפחת אצולה זו. פסל דוד הוצב בכיכר כך שעיניו פונות אל כיוון רומא.
אנקדוטה ירושלמית קטנה היא שעיריית פירנצה התכוונה להעניק לירושלים העתק של הפסל במלאת 3000 שנה לכיבוש עיר הקודש על ידי המלך דוד. המטרה היתה להציבו במוזיאון מגדל דוד, אך בשל לחץ מצד גופים חרדים שהתנגדו להצבת פסל עירום, ההצעה נדחתה. גם עיר הבירה של הממלכה המאוחדת לא חפה מפוריטניות, והשמועות אומרות כי כאשר מלכת בריטניה או אנשים נכבדים מבקרים במוזיאון ויקטוריה ואלברט שבלונדון דואגים להצניע את איבר מינו של העתק פסל דוד שנמצא שם בעלה תאנה מגבס.
ראשו של דוד פונה אל רומא (צילום: Jörg Bittner Unna, תחת CC BY 3.0)
מה בגלריה?
במוזיאון תוכלו לראות, חוץ מפסל דוד, פסלים נוספים של מיכאלאנג׳לו, חלקם לא זכו להשלמה מעולם. בנוסף האקדמיה מכילה אוסף גדול של ציורים של אמנים פלורנטינים, בעיקר מהמאות ה-14 עד ה-17- הפרוטו-רנסאנס עד סוף הרנסאנס.
סרטון המציג את מוזיאון האקדמיה שבפירנצה