מה רואים?
לכיכר צורת ר׳ והיא מוקפת במספר פסלים של אמנים, ברובם איטלקים מתקופת הרנסאנס. המפורסם ביותר מביניהם הוא העתק פסל דוד (עליו תוכלו לקרוא בהרחבה בלינק לעיל) של האמן מיכלאנג׳לו. הפסל המקורי ניצב בעבר בכיכר, עד שהועבר אל גלריית האקדמיה (שנמצאת במרחק הליכה). למעשה, רוב הפסלים בכיכר הם בעצם העתקים של הפסלים המקוריים שהועברו לגלריה זו אחרת. כל פסל הוא סיפור בפני עצמו, ממנו ניתן להבין רבות על הטמפרמנט והתרבות האיטלקית פלורנטינית.
מבין הפסלים החשובים שתוכלו לראות בכיכר:
- יהודית והולופרנס – פסל ברונזה שפוסל על ידי דונטלו לקראת סוף ימיו. הפסל מתאר סצינה מספר יהודית- שהוא ספר חיצוני לתנ״ך שהוכר על ידי הכנסיה הקתולית כחלק מהברית הישנה. בספר מסופר על יהודית, אלמנה יהודיה עשירה ויפה שהצליחה לשכר את שר הצבא האשורי של נבוכדנצר ולכרות את ראשו עם חרבו, ובכך להציל את ירושלים מכיבוש. הפסל הוזמן על ידי קוזימו דה מדיצ׳י (יתואר בהמשך) וניצב יחד עם פסל דוד במקור בכניסה לארמונו, שניהם הועברו מאוחר יותר אל הכיכר.הפסל שבכיכר הוא העתק, ואת המקור ניתן לראות באולם החבצלות שבפאלאצו וקיו. יהודית, שנשמטה מן המסורת היהודית, מהווה בנצרות סמל לחירות ונצחון החלשים על החזקים בעזרת מטרה נעלה, היא מעין גרסא נוצרית של יעל המנצחת את סיסרא. ניתן לראות מוטיב חוזר בקרב הפלורנטינים של שימוש בפסלים המתארים נצחון, במקרה זה של החלשים (פירנצה כעיר מדינה חלשה מול יריבותיה החזקות כמו רומא- מוטיב שחוזר על עצמו גם עם פסל דוד. על כך תוכלו לקרוא בהרחבה תחת הערך של פסל דוד). יהודית ניצבה בתחילה לצד הכניסה לארמון, וכשהושלמה העבודה על פסל דוד, כמו בכל תרבות מונחית גברים טיפוסית (ובצורה משעשעת, למרות שהפסל הוא דוגמא לנצחון נשי לכאורה), הזיזו את פסלה הצידה והיא פינתה את מקומה לדוד.
העתק פסל דוד בכניסה לפאלאצו וקיו בכיכר הסיניוריה (צילום מערכת האתר)
יהודית והולופרנס משמאל לפסל דוד, בפינה של פאלאצו וקיו (צילום מערכת)
- פסל דוד – דוד הוא פסל עצום בגובה של כמעט שתי קומות שפוסל על ידי האמן מיכלאנג׳לו מחתיכת שיש אחת במשך שנתיים. זהו מבין הפסלים המפורסמים בעולם ולא בכדי, הוא נחשב ליצירת פאר. הפסל נמצא בצד השמאלי של הכניסה לפאלאצו וקיו – בניין משרדי העירייה. בהקשר זה יש לציין שכפי שכבר נאמר, הפסל בכיכר הינו העתק, ולמרות שמבחינה מבנית הוא מאוד דומה, הוא אינו מתקרב לקרסוליו של המקור שנמצא בגלריית האקדמיה. לקריאה מורחבת על הפסל- פסל דוד.
- הפרש קוזימו ה-I – בהתאם למסורת הרומאית הראוותנית ששורשיה ביוון העתיקה (ועם שמץ שגעון גדלות), פסל זה הוא פסל פרש רכוב טיפוסי המפאר שליט נפוח כלשהו. במקרה הספציפי הזה מדובר בפסל שהוזמן על ידי פרדיננדו הראשון דה מדיצ’י מהאמן ג’אמבולוניה לפאר את אביו קוזימו הראשון דה מדיצ’י שהיה הדוכס של רפובליקת פירנצה במשך 32 שנה עד שנהפך לדוכס הגדול של טוסקנה. זוהי למעשה התקופה של סוף ימי הרפבוליקה של פירנצה שהובילו להבלעותה על ידי דוכסות טוסקנה ולהפיכתה מרפובליקה (״של העם ולמען העם״) לדוכסות (יותר בכיוון של משפחת המלוכה ובעיקר למען אוצרותיה).
משפחת מדיצ׳י היא משפחה עשירה שהחזיקה בעמדת מפתח בפירנצה במשך השנים. רבים מבניה היו שליטים של העיר בזמן זה או אחר, או בעלי תפקידים שררה שונים (לקריאה נוספת על משפחת מדיצ’י והשפעתה על פירנצה). ההתפארות של משפחת מדיצ׳י לא נגמרת כאן כמובן, וכעשור לאחר הקמת הפסל הזה, קוסימו השני, שהיה בנו של פרדיננדו, הזמין פסל דומה של פרש רכוב להנצחת אביו, שנמצא בפיאצה דלה סנטיסימה אנונציאטה (Piazza della Santissima Annunziata) שמתוארת בעמוד של אזור סן מרקו. אלו רק שתי דוגמאות פעוטות של החותמות הרבות שהשאירה המשפחה המכריעה על פירנצה.
פסל הפרש קוזימו ה-I בכיכר הסיניוריה (צילום מערכת)
חטיפת הנשים הסביניות (שנקרא באנגלית אונס הנשים הסביניות בשל טעות תרגום מלטינית) הוא סיפור מהמיתולוגיה הרומאית, בו גברי רומאבראשות רמולוס (מייסד רומא) חיפשו נשים להנשא להן וביקשו רשות מטיטוס טאטיוס מלך הסבינים רשות להשאת נשים מבנות עמו. משסרב, רמולוס רקח מזימה בה הזמין את המלך ומשפחותיו לפסטיבל לכבוד נפטון אל הים (אותו תוכלו לראות במזרקת נפטון המתוארת בהמשך), ובזמן החגיגה הוא וגבריו חטפו את הנשים. אירוע זה כמעט גרם למלחמה בין העמים, אך הנשים (שאלו מהן שהסכימו להנשא מבחירה קיבלו זכויות אזרחיות ברומא) ביקשו מטיטוס לא לעשות כן. מעשה זה הסתיים במעבר הסבינים לרומא ושליטה משותפת של רמולוס וטיטוס ברומא עד מותו של טיטוס.
הפסל, שגם הוא סוטט על ידי ג’אמבולוניה (שפיסל את פסל פרש קוזימו שהוזכר לעיל), נעשה מחתיכה אחת של שיש, ונחשב ליצירת הפאר שלו. הוא מתאר גבר מרים אישה בעוד גבר נוסף כורע על ברכיו. המודל הראשון של הפסל, עשוי ברונזה, נמצא במוזיאון קאפו די מונטה בנאפולי. המודל השני עשוי שעווה נמצא במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון (שם נמצא גם העתק גבס של פסל דוד) והג׳סו של הפסל הסופי מוצג בגלריית האקדמיה שנמצאת במרחק הליכה מהכיכר (ובה נמצא פסל דוד המקורי).
פסל חטיפת הנשים הסביניות (צילום: thermos, תחת CC BY 2.0)
מזרקת נפטון של ברטולומיאו אמנאטי- בשנת 1559, בזמן שמוביל המים הראשון שהביא מים לפירנצה נבנה, אותו קוזימו מדיצ׳י של פסל הפרש הורה לבנות מזרקה של נפטון- אל הים במיתולוגיה. שש שנים מאוחר יותר, בדיוק בזמן לחתונת בנו של קוזימו- פרדיננדו- עם דוכסית אוסטריה, הושלם פסלו של נפטון משיש. הפסל מתנשא לגובה של כ-4 מטרים, ויש אומרים שפניו של הפסל מזכירים את אלו של קוזימו עצמו…
העבודה על המזרקה כולה נמשכה יותר מעשר שנים, אך הפלורנטינים לא אהבו במיוחד את הפסל וקראו לו ״הענק הלבן״. אולי בשל כך, במהלך מאות השנים שעברו מאז, המזרקה סבלה מידה לא קטנה של נזק. היא שימשה על מנת לשטוף כלי דיו, ומקום כביסה לבגדים במאה ה-16. חלק ממנה נגנב בקרנבל של 1830, ובמאה ה-21 היא סבלה ממעשי ונדזליזם עד כדי כך שהיום מושקעים מאמצים רבים לאבטח להגן ולשפץ אותה. מזרקה זו מושכת אליה עינים רבות ונחשבת למזרקה שמייצגת את אחת מהאומנויות המשמעותיות של פירנצה.
הערה: נכון להיום, ספטמבר 2017, המזרקה נמצאת בשיפוצים ולא ניתן לראותה- היא מוקפת בגדר עם הסברים על המזרקה. אנו מלאים תקווה שהשיפוצים יסתיימו במהרה ותוכלו להנות ממנה.
מזרקת נפטון בכיכר הסיניוריה (צילום: Andy Hay, תחת CC BY 2.0)
פסל הרקולס וקאקוס – פסל זה בוצע על ידי ברתולומאו באנדילנו כקמע לכבוד פסל דוד (הוא נמצא ממש מולו- פסל דוד נמצא בצד השמאלי של הכניסה לפאלאצו וקיו ואילו הרקולס נמצא בצד הימני של הדלת), והוזמן על ידי מועצת פירנצה על מנת להנציח את נצחונם על בית מדיצ׳י, שחלש במשך השנים על המועצה. זהו פסל ענק בגובה 5 מטר שהיה אמור להתבצע על ידי מיכלאנג׳לו על מנת להשלים את פסל דוד, אך בית משפחת מדיצ׳י חזר לשלוט על המועצה וגרם לכך שהפסל יהיה למעשה סמל לחזרתם לכוח בפירנצה. גם את פסל זה הקהל לא אהב, דבר שביטא את הסתייגות הפלורנטינים ממשפחת מדיצ׳י אשר למעשה החריבה את הרפובליקה הפלורנטינית והפכה אותה לדוכסות שעוברת מאב לבן ונשארת במשפחה, ובכך גזלה את הרעיון של שלטון על ידי מועצת העם (רעיון שגם הוא לא לגמרי מדויק שכן אנשי המועצה תמיד היו מבין אנשי האליטה העשירים של העיר ולא ביטאו בעצם את רוב העם). פסל זה הוא דוגמא טובה לא רק למאבק הכוחות בתוך פירנצה, אלא גם למאבק בין האמנים השונים, עם אזכורים של מיכלאנג׳לו מול יריבוי האמנים כגון לאונרדו דה וינצ׳י. הפסל מתאר את הגיבור הרקולס הורג את המפלצת יורקת האש קאקוס, ועל ידי כך מסמל את נצחונם של בית מדיצ׳י על הרפובליקנים. מדובר פה ביותר מפסלים מיתולוגיים- דרך המיתולוגיה התבטאו הפלורנטינים והציגו לראווה בפני כל את המאבקים האנושיים של דמויות המפתח בעיר.
הרקולס וקאקאס
- פרסאוס עם ראש המדוזה של בנוונוטו צ’ליני- כאילו אם לא די בשיח בין כל הפסלים בכיכר שהוזכרו קודם, פסל פרסאוס הגיע היסטורית לכיכר לאחר שפסלי דוד, הרקולס ופסל יהודית והולופרנס כבר עמדו בו. גם את פסל זה הזמין קוזימו, והפסל מתאר עוד סצנה מהמיתולוגיה- ובו פרסאוס עומד מעל גופתה של מדוזה, ובידו השמאלית ראשה אותו כרת. מתוך צווארה של מזודה יוצא פרץ דם. הפסל עשוי ברונזה, בתחכום רב, שכן ראשה של מדוזה, שלפי האגדה, כל גבר שהסתכל בעיניה הפך לאבן, נמצא בעצם מול שלושה פסלי האבן שתוארו קודם…
פרסאוס עם ראש המדוזה בידו (צילום מערכת)
- המארצוקו (Il Marzocco) – פסל האריה- זהו סמל נפוץ משלטי האצולה, המסמל את פירנצה והיה הסמל החילוני הראשון של רפובליקת פירנצה מסוף המאה ה-14. הוא יושב בסוף הפלטפורמה שמחוברת לפאלאצו וקיו, ממנה היו נואמים אל הקהל שבכיכר. האריה המקורי נשחק במשך השנים הרבות והיום הוא חתיכת אבן חסרת צורה. הגרסא שיושבת היום בכיכר היא העתק של פסל האריה שיצר דונטלו עבור דירתו של האפיפיור מרטינוס החמישי בכנסיית סנטה מריה נובלה. הפסל המקורי נוצר בתחילת המאה ה-15 והועבר מהכנסיה לכיכר בתחילת המאה ה-19, אך כאמור היום ניצב בכיכר העתק שלו.
פסל מארצוקו, האריה של פירנצה (צילום: Sailko, תחת CC BY-SA 3.0)
- אריות מדיצ׳י – זהו צמד פסלי אריות משיש, כל אחד מהם בצורת אריה שלו כדור מתחת לאחת כפותיו הקדמיות וראשו מביט הצדה. הפסל הראשון, העתיק, נוצר משיש מהמאה ה-2, והופרד מתחריט שהיה קרוב לשער טיבורטינה ברומא. השני נוצר על ידי פלמיניו וקה בסוף המאה ה-16 מכותרת של עמוד ממקדש יופיטר הקפיטוליני ברומא. שניהם הונחו כקישוטים מלכותיים בכניסה לגנים של וילה מדיצ׳י ברומא (וילה שהקומה על ידי אותו פרדיננדו הראשון שהיה אחראי ליצירת פסל הפרש קוזימו ה-I לזכר אביו). בסוף המאה ה-18 הם העוברו ללוג׳יה דלה לאנזי שבכיכר, והיום הם ניצבים זה מול זה בכניסה למבנה.
האריה של וקה (Livioandronico2013)
בעונת התיירות (קיץ) מתקיימים בכיכר יש מופעי רחוב והופעות תיירותיות, מתקבצים מוכרי פיצ׳יפקס ומזכרות. פה גם נמצא מרכז המידע התיירותי של פירנצה, בו ניתן לקבל מידע ומפות, לרכוש כרטיסים לאטרקיות השונות (במידה ולא הזמנתם מראש- דבר אשר מומלץ מאוד לעשות בקיץ).
הכיכר מוקפת על ידי מספר מבנים חשובים ומרשימים:
- פאלאצו וקיו – המבנה העיקרי שבולט מן הכיכר, עם המגדל המבוצר שלו הוא משרה הרגשה חמורת סבר. זהו בית העיריה, אחד מהמרשימים ביותר בטוסקנה כולה.
- גלריית אופיצי – אחד מהמוזיאונים המפורסמים בעולם לאומנות יפה, ומבין אתרי החובה של העיר.
- לוג׳ה די לאנזי / דלה סיניוריה (Loggia dei Lanzi / Loggia della Signoria) כינסה את אסיפות העם ואירחה טקסים ציבוריים, ובה גלריית פסלים. ללוג׳ה קשתות חיצוניות המשוות לה, בניגוד לפאלאצו וקיו המבוצר, מראה עליז ואהוד על ידי תושבי העיר עד כדי כך שמיכלאנג׳לו אף הציע להמשיך את סגנון הקשתות האלו מסביב לכל הפלאזה. רוב הפסלים שתוארו בעמוד זה נמצאים בתוך הלוג׳ה ובנוסף אליהם עוד פסלים רבים שלא תוארו. הקומה הראשונה של הלוג׳ה פתוחה לאוויר, ולציבור, בחינם, וניתן להכנס ולראות את (העתקי) הפסלים.
- ארמון הטריבונלה דלה מרקנזיה (Tribunale della Mercanzia) מאמצע המאה ה-14 שמשמש היום כמשרד החקלאות. בעבר ויכוחים בין סוחרים הוכרעו פה על ידי עורכי דין.
- ארמון אוגוצ׳וני (Palazzo Uguccioni) מתקופת הרנסאנס, עיצובו נזקף לטובת רפאל אם כי האחרון נפטר לפני שהבניין בכלל נבנה.
- ארמון אסיקורציוני ג’נרלי (Palazzo delle Assicurazioni Generali) בסגנון ניאו-רנסאנס, מהמאה ה-19. הבניין נבנה כמשרדים ראשיים של חברת הביטוח הרביעית הגדולה בעולם- אסיקורציוני ג’נרלי. הוא נבנה זמן רב (300 שנה) מאוחר יותר משאר הבניינים שסביב לכיכר, ונבנה בצורה שתחכה את סגנון הבניה של שאר הבניינים על מנת להשתלב בצורה נעימה לעין (בצורה דומה גם נבנו המשרדים של החברה ברומא– שמחכים את ארמון ונציה ובמילאנו הם בסגנון הבארוק).
ארמון הגנרל (Kaga tau)
כמו כן רואים מהכיכר את השעון המפורסם שגם הוא, כמו קתדרלת פירנצה, מבין סמלי העיר הבולטים.