סגנונות בנייה מרכזיים בונציה
אדריכלות ביזנטית בונציה
האדריכלות הביזנטית מושפעת מהסגנון הרומאי והיווני ובמידה מועטה גם מהאדריכלות הפרסית והאיסלמית. סגנון זה התעצב בזמן האימפריה הביזנטית, ומכאן שמו, והוא מקושר לעיר קוסטנטינופול (היום איסטנבול), בירת האימפריה. האדריכלות הביזנטית התקיימה מהמאה ה-4 ועד לסוף ימי הביניים (מאה 15), והייתה בשימוש בעיקר עבור מבני דת קדושים כגון כנסיות, והיא האב הקדמון של אדריכלות הרנסאנס המאוחרת יותר.
מאפיין מרכזי של אדריכלות זו הם השימוש בתוכנית הצלב היווני (הצלב היווני צורתו היא כשל פלוס- כל הזרועות שלו באורך זהה)- כאשר המבנה הוא בצורת מלבן, ובתוכו צלב יווני שמעל מרכזו כיפה. למבנים צורות גיאומטריות מורכבות, ובנוסף לאבן החל השימוש בבנייה עם לבנים וגבס ליצירת הקישוטים. כמו כן פסיפס החליף את השימוש בקישוט החקוק באבן והחל השימוש בכיפות ענקיות הנתמכות על גבי עמודים עצומים.בזיליקת סן מרקו, אחד מהאתרים החשובים ביותר בונציה, היא דוגמא קלאסית עולמית לאדריכלות הביזנטית, והיא אולי הפנינה האדריכלית המזוהה ביותר עם הסגנון הנ”ל. למרות שכאלגוריה לאדריכלות ונציה, הכנסייה היא למעשה עירוב סגנונות, כאשר יחד עם הסגנון הביזנטי השולט בה ניתן לראות בה השפעות רומנסקיות וגותיות. מבנה ביזנטי נוסף מפורסם הוא פונדאקו דיי טורקי אך הוא הרבה פחות מוכר / פופולרי.
תיירים אל מול בזיליקת סן מרקו – הדוגמא המוכרת לאדריכלות ביזנטית ונציאנית
אדריכלות גותית- ונציאנית
כשאומרים סגנון גותי ונציאני מדברים על סגנון בנייה שונה מאוד ממבנים גותים אחרים באירופה כמו קתדרלת נוטרדאם בפריז או הכנסייה של ברצלונה. במאה ה-12 הגיעה האדריכלות הביזנטית לאיטליה, ואילו בשתי המאות העוקבות הגיעה האדריכלות הגותית יחד עם נזירים שהיגרו מצרפת (מולדת הסגנון הגותי). המסורת האדריכלית של איטליה היתה חזקה והסגנון הגותי לא התקבל בשלומותו במדינה. כך נוצר מעין סגנון כלאיים המשלב בין הסגנון הביזנטי שהגיע מקונטסנטינופול, עם החלונות המחודדים הגותיים, יחד עם השפעה ערבית בסגנון המורי שהגיעה מספרד. אפשר לומר שסגנון זה הוא אחד הסגנונות הרווחים בחלק התיירותי של ונציה, מהסיבה הפשוטה שבתקופת פריחתו הייתה ונציה בשיא תהילתה.
דוגמאות קלאסיות לסגנון הגותי-ונציאני הן ארמון הדוג’ה, אחד מהאתרים החשובים ביותר בעיר וקא’ ד’אורו. בניינים נוספים בונציה בסגנון זה הם פאלאצו ברברו, פאלאצו דאריו, בזיליקת סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי, כנסיית סן ג’ורג’ו מג’ורה, פאלאצו פיזאני גריטי, כנסיית סן זכריה וקא׳ סגרדו. חלונותיה של כנסיית מדונה דל’אורטו מכילים מוטיבים גותיים.
החזית הורודה של ארמון הדוג’ה, מהמבנים הממחישים יותר מכל את הסגנון הגותי-ונציאני
אדריכלות רנסאנס בונציה
סגנון הרנסאנס התקיים בין המאות 14-17, עוצב לראשונה בפירנצה והתפשט במהרה לחלקים אחרים של איטליה עד שהגיע לאירופה כולה. סגנון זה שואב מהאלמנטים הרומאיים והיוונים העתיקים, עם התמקדות בסימטריה, פרופורציה ואובייקטים גיאומטריים, וכמו כן מהאדריכלות הביזנטית הקודמת לו. בסגנון זה נעשה שימוש בעמודים מסודרים, קשתות סימטריות וכיפות.
דוגמא קלאסית עולמית לאדריכלות הרנסאנס היא בזיליקת פטרוס הקדוש שברומא, ואילו בונציה דוגמא בולטת היא כנסיית סנטה מריה דיי מיראקולי. מבנים נוספים בונציה שמשלבים גם רנסאנס הם: פאלאצו דאריו, מבנה גותי ונציאני שעבר שיפוץ בסגנון הרנסאנס, חזיתה של כנסיית סן זכריה שופצה בסגנון רנסאנס וכנסיית סן ג’ורג’ו מג’ורה היא שילוב של סגנון גותי ונציאני עם רנסאנס.

כנסיית משה הקדוש בונציה – אחת הדוגמאות היפות לאדריכלות בארוק בעיר
אדריכלות בארוק בונציה
אדריכלות זו הייתה בשימוש מסוף המאה ה-16 ועד המאה ה-18, היא נולדה באיטליה בזמן תקופת הבארוק (ומכאן שמה) ונפוצה אל אירופה וגם אמריקה. גם סגנון זה שואב מהלקסיקון הרומאי, דרך הרנסאנס, ומוסיף דרמטיות רבה להבעת נצחון הכנסייה הקתולית ולביטוי האבסולוטיזם. מתוך שכך, ניתן להבין שרוב המבנים שנבנו בסגנון זה הם כנסיות ומבני דת, וגם מבני ציבור גדולים וארמונות.
מאפייני הבארוק הם נסיון לתת למבנה תחושה של תנועה (מזרקות, קירות מעוגלים ועוד), שימוש בקמרונות ראוותניים (קשתות בתקרת המבנה), שילוב של אומנויות נוספות במבנה- כגון ציורים, נגרות ופסלים. הפסלים הוצבו כך שמרכז המבנה מלא יותר בפסלים מאשר הצדדים- מה שגורם להסטת תשומת הלב אל המרכז. אדריכלות זו מציגה פאר בצורה ראוותנית ביותר והיא שם נרדף לכך.מבנים בונציה בסגנון הבארוק הם קא’ פזארו, קא’ רצוניקו, פאלאצו לאביה ובזיליקת סנטה מריה דה לה סלוטה. פאלאצו ברברו הוא שילוב של סגנון גותי ונציאני עם בארוק.

בזיליקת סנטה מריה דה לה סלוטה הדוגמא היפה ביותר לאדריכלות הבארוק בונציה
(ואחד האתרים היפים שכמעט אף אחד מהתיירים לא נכנס אליו)
סגנונות אדריכליות נוספים בונציה
סגנונות נוספים שניתן לראות בונציה הם הסגנון הקלאסי, כמו בפאלאצו גראסי לדוגמא, וסגנון ניאו קלאסי בכנסיית סן סימון פיקולו. לבסוף, כאשר מדברים על אדריכלות תמיד חושבים על הבתים הגדולים, ה”ארמנות” (או בתי המידות, בתרגום נכון יותר) לצד הכנסיות הגראנדיוזיות שאת חלקן רואים מכל נקודה. אבל אדריכלות ועיצוב ונציאני הם גם היופי הקטן והפשוט של הסמטאות, של המעקות, של הבתים הקטנים. הפתרונות לבעיות המים (לא פשוט להתמודד עם ההצפות החוזרות ונשנות והפגיעה ביסודות של הבתים) והצפיפות. כל אילו יוצרים גם הם את העיצוב והאדריכלות הונציאנית.
רחוב וניציאני טיפוסי – הייחוד של האדריכלות והעיצוב בונציה הם לא רק בבתים הגדולים – אלא גם (ואולי בעיקר) ברחובות הפשוטים
(צילום מקורי)