חזית בית הכנסת הלבנטיני (Levantine Synagogue)
(צילום: Didier Descouens, רישיון)
רק לאחר גירוש יהודי ספרד, לקראת סוף המאה ה-15, עלה שוב מעמדם של יהודי העיר, והם הצליחו לשוב ולהתשלב בחיי המסחר, החברה, המדע והאקדמיה. בניגוד לערים אחרות באירופה בהן היהודים חיו בגטו – בונציה במהלך היום היהודים היו רשאים לעזוב את הגטו לצורך פרנסה, אך לקראת ערב היו מחויבים לחזור, מכיוון ששערי הגטו ננעלו.
מעמד היהודים בונציה נחשב לטוב ביחס לשאר ערי אירופה, מה שעודד הגירה גדולה ושילוב של תרבויות שונות בונציה. עקב ריבוי התרבויות הוקמו חמישה בתי כנסת שונים ברובע – כל אחד ייצג קהילה אחרת. תקופה זו הייתה תקופה של שגשוג ביהדות ונציה והעיר הפכה להיות מרכז דתי ותרבותי יהודי חשוב. אולי הדמות החשובה ביותר שפעלה בעיר הייתה של דון יצחק אברבנאל שפעל בונציה במהלך המאה ה-16 (פילוסוף יהודי ומפרשני התנך החשובים ביותר).
בסוף המאה ה-18, כשנפוליאון כבש את ונציה, הוא שחרר את הגטו והיהודים הורשו לגור בכל חלקי העיר. כך היה עד לכיבוש הנאצי בין השנים 1943-1945, אז הסתתרו רבים מיהודי ונציה באזורים הכפריים. 200 יהודים נתפסו ע״י הגרמנים ונשלחו למחנות ההשמדה.
שלט ההנצחה לזכר קורבנות השואה בגטו ונציה
(צילום: אריה דרזי, רישיון)
כיום הקהילה היהודית בונציה מונה כ-500 חברים. הגטו נשאר פעיל מאוד, כל חמשת בתי הכנסת שהוקמו בעיר נותרו עומדים על תילם, שלושה מהם פתוחים לקהל הרחב במסגרת סיורים מאורגנים של המוזיאון היהודי של ונציה (Jewish Community Museum), ובשניים הנוספים – בית הכנסת הלבנטיני (Levantine Synagogue) ובית הכנסת הספרדי (Spanish Synagogue), מתקיימות תפילות. בית הכנסת הלבנטיני פתוח בחודשי החורף בשל ההסקה הפועלת בו, ובית הכנסת הספרדי והמרווח יותר פתוח בחודשי הקיץ. חשוב להדגיש כי בעת התפילות לא מתאפשרת כניסת מבקרים לבתי הכנסת.
בגטו פועל בית חב״ד המפעיל חנות תשמישי קדושה. סמוך לו, שוכן בית האבות של הגטו, בו היה קיים מקווה ״מי ים״. המקווה המקורי נהרס, אך במקום קיים מקווה חדש. בית הקברות היהודי אינו ממוקם בונציה עצמה, אלא באי הסמוך – לידו. בית הקברות הוקם ב-1385 והוא משמש לקבורה גם כיום. בגטו תמצאו מכולות כשרות, מסעדות כשרות ואפילו בתי מלון כשרים (למידע נוסף על מלונות לדתיים ושומרי מסורת בונציה).
