ההיסטוריה של ארמון ורסאי
חיי המלוכה בארמון ורסאי
הנוכחות המלכותית מחוץ לפריז החלה כאשר ב-1624 נבנתה ללואי ה-13 בקתת ציד בורסאי. לאחר פחות מארבעים שנים, לואי ה-14 החליט כי ברצונו להתרחק מעט מפריז העמוסה והצפופה ולמצוא מקום משכן מחוץ לעיר. הארכיטקט שמונה להפיכת בקתת הציד לארמון המפואר היה לואי לה וו, שניהל את הרחבת הטירה במשך שבע שנים באמצעות עבודה של אלפי פועלים שעמלו על בניית הארמון והגנים. ב-1682 עבר המלך לואי ה-14 להתגורר בטירה, מספר שנים לפני שבנייתה הושלמה לחלוטין. העברת המשכן המלכותי הרשמי מארמון הלובר בפריז לאזור ורסאי היה מהלך פוליטי מחושב של לואי ה-14. מיקום הארמון מחוץ לפריז אך לא רחוק מדי, הייתה בחירה אסטרטגית. האצולה הצרפתית כולה שכנה בפריז, והארמון בורסאי הכריח את האצילים שרצו להתקרב למלך ולשלטון להגיע עד לורסאי ולעזוב את עסקיהם וביתם ולהתגורר בבית המלך. המלך לואי רצה להעביר את מוקד הכוח מפריז לורסאי, וכך הפך את השלטון לריכוזי מאוד וצמצם את אפשרויות הפעולה של האצילים.
העברת הארמון מפריז לורסאי
היציאה מחוץ לעיר יצרה השפעה גם מחוץ לצרפת, והארמון העצום והמפואר שימש להפגנת העוצמה והעושר הצרפתי. הטירה המרהיבה הוציאה שם גדול לכוחו ועושרו של לואי ה-14 והייתה מודל לחיקוי לכל אירופה – במדינות רבות ניסו ליצור העתקים לארמון ורסאי והוא השפיע רבות בתחומי ארכיטקטורה, עיצוב פנים ואמנות (בין הערים שהושפעו ממנו ביותר הייתה העיר מדריד, שעד היום אפשר לראות את ההשפעה של ארמון ורסאי על העיצוב של ארמון המלך וגני רטירו).
גני ורסאי (צילום מקורי)
אורח חיים ראוותני בארמון וורסאי
שגרת החיים בורסאי כללה אינספור טקסים, החלפת תלבושות וסעודות. אצילי המלך הגיעו לארמון לתקופה ארוכה וחלק לא מבוטל מזמנם הוקדש לשעשועים, מסיבות, נשפים, קונצרטים והוללות מינית. אורח חיים זה מתבטא בארמון המקושט והראוותני שממחיש את הגישה הבזבזנית של המלכים הצרפתיים במאה ה-17-18. בראשיתו, הארמון נבנה בסגנון הבארוקי, אך זה נמצא קודר מדי בעיני המלך והארמון חודש כדי להפוך לסגנון הרוקוקו. במהלך השנים נבנו עוד ועוד תוספות על המבנה המקורי, בניית הטריאנון הגדול לפי הוראות של לואי ה-14 לו ולפילגשיו, הטריאנון הקטן לפילגשו של לואי ה-15, וכמה בתי כפר קטנים על ידי לואי ה-16 ליצירת אווירה כפרית שלווה למארי אנטואנט. בניית הארמון ואורח החיים שנוהל בו כילו חלק משמעותי מהתקציב הצרפתי, והיסטוריונים רבים רואים בבניית הארמון ואורח החיים בו כאחת הסיבות לפרוץ המהפכה הצרפתית.
עזיבת הארמון
לואי ה-16 ומארי אנטואנט המשיכו להתגורר בארמון ורסאי עד לתקופת ההתקוממות נגד המלוכה. המחאות הגדולות הגיעו עד ורסאי ובאוקטובר 1789 אף היה ניסיון לרצוח את המלכה במיטתה. הפולשים רצחו את השומרים, אך מארי אנטואנט הספיקה לברוח דרך מעבר סודי ולהינצל. לאחר מכן, עברה משפחת המלוכה לארמון טווילרי כתוצאה מצעידת הנשים לורסאי. הרהיטים היקרים, חפצי הערך והאמנות שהיו בארמון נבזזו וקישוטיו נמכרו כדי לממן את הצבא הצרפתי ולקטוע את המורשת הראוותנית של מגורי המלוכה בארמונות פאר. ואכן, לואי ה-16 ומארי אנטואנט היו האחרונים להתגורר בארמון גם לאחר השבת המלוכה ב-1830, אז המלך לואי-פיליפ הכריז על הפיכת הארמון למוזיאון. כדי למלא אותו מחדש בכל הריהוט והחפצים שנבזזו ממנו, אספו רהיטים מאוספים פרטיים, שגרירויות ומשרדי ממשלה, פריטי אמנות, ספרים ואביזרי מדע מהלובר והספרייה הלאומית.
ההיסטוריה המודרנית של ארמון וורסאי
גם לאחר תקופת המלוכה בארמון ורסאי התרחשו אירועים היסטוריים דרמטיים. ב-1871 הטירה הפכה למפקדת הצבא הגרמני לאחר שצרפת הפסידה במלחמת פרוסיה-צרפת והוכרז בה על הקמת האימפריה הגרמנית. ב-1919 נחתם במקום הסכם ורסאי בין מנצחות מלחמת העולם הראשונה, צרפת, בריטניה, רוסיה וארה”ב לבין גרמניה המפסידה. במהלך מלחמת העולם השניה הארמון נכבש על ידי כוחות גרמנים ושימש כמפקדה של חיל האוויר הגרמני, הוא ספג נזק מסוים במהלך המלחמה אך רוב אוצרותיו פונו בשלום. לאחר המלחמה שוקם הארמון ונפתח לציבור כמוזיאון. בשנות ה-80 וה-90 הארמון עבר שיפוצים נרחבים, וב-1995 הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו מתוך הכרה בחשיבותו התרבותית וההיסטורית.
אולם המראות בתוך ארמון וורסאי – עושר ופאר שניבטים מכל פינה