אישים בפראג
בגלל שההיסטוריה של פראג טעונה כל כך והזהות הלאומית-דתית-תרבותית של בני המקום מאוד חשובה עבורם, בפראג ישנה חשיבות רבה לאנשים המרכיבים אותה ומובילים את תרבותה.
פרנץ קפקא (franz kafka)
“כל ספרות היא התקפה על הגבולות” (פ.קפקא – היומן)
פרנץ קפקא היא סופר יהודי-גרמני שפעל במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ונחשב לאחד הסופרים הגדולים של המאה ה-20. רוב כתביו לא התפרסמו בחייו הקצרים, אלא לאחר מותו בגיל 40 משחפת ע”י חבריו. קפקא הוא אחת הדוגמאות להצלחות ולקשיים של השתלבות יהודי פראג בחברה בעיר. קפקא נקרא על שם הקיסר פרנץ יוסף, שהעניק זכויות רבות ליהודים. משפחתו הייתה משפחה יהודית שהייתה מעורבת בחברה הגבוהה. מנגד, משפחתו הייתה גרמנית כך שההמון הצ’כי ראה בהם גרמנים ולא צ’כים, ואילו הגרמנים טענו שהם יהודים ולכן היו קוראים להם צ’כים ולא גרמנים.
פסלו של פרנץ קפקא בפראג בניגוד לחייו במותו הפך לסמל צ’כי ויהודי כאחד (צילום: Txllxt TxllxT, רישיון)
קפקא נולד בפראג ובה גם התבגר, לבית של אבא סוחר וקפדן במיוחד. את רוב חייו הבוגרים ואת שנות הכתיבה שלו העביר בעיר פראג. למרות זאת, הוא לא כתב בצ’כית אלא בשפת האצולה המקומית – גרמנית. ילדותו בבית קפדן ובעיות הזהות בתור גרמני-יהודי בצ’כיה התבטאו ביצירותיו הספרותיות הגדולות והמפורסמות בכל העולם, כמו: “הגלגול”, בה אדם הופך לחרק כדי להשיג חירות, או “המשפט”, בה עומד הגיבור בפני משפט ואינו יודע על מה מואשם, אך למרות זאת משתדל להכין כתב הגנה.
הזהות המעורבת שלו הביאה אותו גם להסתכלות מיוחדת על היהדות. הוא לא היה אדם דתי, והיטיב לבטא את תמצית הלאומיות היהודית החילונית כאשר אמר “היהדות איננה סיפור של אמונה, היא בעיקר התנסות חברתית”.
גם הנופים של פראג התבטאו בכתביו. לא פעם כתב על כיכרות העיר ועל תחושת הניכור של זר הצופה בהמון המתכנס בכיכר.
יצירותיו של קפקא היו אסורות לקריאה בזמן השלטון הקומוניסטי בפראג, בגלל “מסריו החתרניים” המבקשים חופש לאדם הפשוט. הוא חזר לתודעה המקומית רק לאחר מהפכת הקטיפה ב-1989 שסילקה את הרוסים מהעיר. וכך, הסופר שהגדיר את הכתיבה הספרותית כתפילה, הפך להיות אחת הדמויות המוכרות והמוזכרות ביותר בעיר פראג והסופר הלאומי של אלו שראו בו גרמני בימי חייו.
הכניסה למוזיאון פרנץ קפקא בפראג – אחד המוזיאונים המושקעים בעיר (צילום מקורי).
מבנים הקשורים בסופר פרנץ קפקא:
1) מוזיאון פרנץ קפקא
2) הבית בו נולד הסופר – בחזית הבניין מוצב פסל ברונזה בדמותו. הבית נמצא בכיכר קפקא, בהצטלבות הרחובות מייזלולובה-קפרובה, סמוך לכנסיית ניקולס הקדוש.
3) “בית הדקה” – הבית בו גדל קפקא ובו בילה את שנות ילדותו. זהו בית גותי מן המאה ה-15 שחזיתו שופצה בסגנון רנסנס.
4) בית הספר של קפקא – ממוקם ברחוב מאזנה 6. בית ספר בו למדו יהודים רבים שדיברו גרמנית.
5) בית מספר 22 בסמטת האלכימאים ברובע המצודה – היה ביתו של קפקא במשך 10 חודשים בלבד, אך היום הוא האתר המרכזי של ה”עולים לרגל” לסיורים בפראג בעקבות הסופר.
6) למעריצים ה”אמיתיים” – בית הכנסת החדש ישן של פראג הוא המקום בו חגג קפקא את יום הולדתו.
יאן הוס (Jan Hus)
(מתוך ויקיפדיה)
המנהיג הדתי והרפורמטר הראשון שיצא בגלוי נגד הכנסייה הקתולית ושילם על כך בחייו. הוס, שנולד וגדל בבוהמיה, היה תיאולוג, פילוסוף וכומר. השכלתו הרחבה, אותה קיבל באוניברסיטת פראג יחד עם הידע התיאולוגי הרב שלו, הביאה אותו למסקנות מרחיקות לכת לגבי צורת הדת והנגישות שלה לאנשים.
הוס ניסה לראשונה לבטל את כוחו של הכומר והכנסייה כמתווכים היחידים בין האדם לאלוהות, וניסה להפוך את התנ”ך לסמכות המרכזית. הוא גם סבר שאפשר להיות מטיף ודרשן ללא קיום חיי פרישות ועבד רבות על מנת לבטל את הצומות וסיפורי הקדושים הפגאניים בהם השתמשה הכנסייה.
הוס החל לשלב שירים ומנגינות במיסות אותן ניהל, נאם לקהל בצ’כית ואף תרגם להם חלקים מהתנ”ך. בתקופה זו הנצרות הקתולית חוותה משבר כללי, שאף הביא למצב מטורף בו שני אפיפיורים כיהנו בו זמנית.
הוס הגביר את מאבקו בכנסייה הקתולית המרכזית יותר ויותר ככל שחלף הזמן, כאשר הוא יונק מתוך הכתבים של מבשר הרפורמציה האנגלית, וויקליף. הוא נשמע אומר אמירות קשות כמו “הכנסייה מנצלת את האמונה התמימה של הנוצרים”, אמירות שהובילו לעלייה בתסיסה של הכנסייה המרכזית כלפיו.
המלך הצ’כי ניסה לפשר ולנסות להרגיע את הרוחות, כמו גם נציגים מתונים של הכנסייה, אך לבסוף הוס הועמד למשפט והואשם בכפירה בשנת 1415. המשפט שימש להוס במה נוספת להבעת תפיסת עולמו ובמהלכו הוא הטיח האשמות קשות בכנסייה.
גזר דינו של הוס היה נידוי, איבוד תואר הכמורה והעלאה למוקד. שריפתו של הוס ב-6/7/1415 (יום זה מצוין בפראג כחג לאומי) הובילה לאחד המאבקים הדתיים-לאומיים הראשונים באירופה. ההוסיסטים הצ’כים נלחמו במשך שישה עשורים על עצמאותם ועל התפלגותם מהכנסייה.
האתרים המרכזיים בעיר הקשורים בהוס:
1) אנדרטת יאן הוס בכיכר סטרומצקה.
2) האוניברסיטה העתיקה של פראג על שם קארל הגדול, בה לימד הוס.
3) כנסיית בית לחם (ליד כיכר השעון בעיר העתיקה), בה נהג לתת את דרשותיו בצ’כית. היום ניתן לראות בה תערוכה הקשורה בחייו.
האנדרטה לזכרו של יאן הוס
לחובבי השופינג כדאי להכיר את קניון פאשן ארנה | Fashion Arena - קניון העודפים הגדול ביותר בצ'כיה בו יש יותר מ-200 חנויות המציעות הנחות בין 30% ועד 70%, בנוסף יש בקניון החזר מס - כך שתוכלו לקבל חזרה 12% מעלות הקניות, ומעבר לכל זה יש הנחה מיוחדת לגולשים של הכל על » למידע נוסף.
לפרסום עסק העוסק בפראג באתר, אנא צור קשר.
יאן מנפומוק (Jan Nepomucký)
יאן מנפומוק הוא אולי הקדוש המפוסל ביותר בעיר. סיפורו הוא סיפור התמודדות של איש הדת המקומי הקנאי לאמונתו ודתו עם המלך הזר והמנוכר (ולדיסלב הרביעי), שהיה שנוא על תושבי פראג. עקב החיכוכים בין המלך לכומר החליט ולדיסלב הרביעי לזרוק את יאן לנהר למות בטביעה.
האגדה מספרת שיאן לא הסכים לגלות למלך את סודה של אשתו המלכה שהתוודתה בפני יאן ולכן המלך החליט להרגו (כך לפחות מספרת הכנסייה הקתולית על מנת להעניק למותו הילה של מוות על קידוש אמונתו ולהצדיק בכך את מעמד הקדוש אותו קיבל).
חשוב להבין שמעבר לשיקולים תיאולוגיים, הכנסייה הקתולית החליטה להפוך את יאן מנפומוק לקדוש מטעמים פוליטיים. היא ניסתה להפיץ את פסליו של יאן בצ’כיה בכלל ובפראג בפרט, על מנת לגרום למאמינים צ’כים לקבל עליהם קדוש צ’כי אחר לאחר מותו של יאן הוס, שהפך בעיני מקומיים רבים כקדוש מעונה.
להשלמת המיתוס, האגדה מספרת שלשונו של יאן מעולם לא הרקיבה כאות לשמירת לשונו. זו הסיבה שבקברו בכנסיית סנט ויטוס אחד המלאכים מצביע על לשונו של הקדוש.
האתרים בפראג הקשורים ביאן מנפומוק:
1) הפסל המפורסם ביותר של יאן הוא זה שבגשר קארל. כף רגלו של הפסל מבריקה בגלל מאמינים נוצריים רבים הנוגעים בה כסגולה לברכה.
2) אתר מפורסם אחר בו נפגוש את יאן הוא בכנסיית ויטוס הקדוש, שם ניצב קברו.
פסלו של יאן מנפומוק (צילום: JMazzolaa)
המלך קארל הרביעי
המלך קארל “הבונה המרכזי של העיר פראג” הוא האדם שהוציא אותה לאור והפך אותה למעצמה בינלאומית, כאשר קבע את מקום מושבו בבוהמיה ובכך הפך את העיר לבירתה של האימפריה הרומית הקדושה. המלך קארל חתום על לא מעט אתרים בעיר, מגשר קארל ועד לקתדרלת סנט ויטוס בה הוא קבור(הקתדרלה מיוחסת לקארל למרות שמי שהורה על בנייתה היה אביו והוא מת הרבה לפני שסיימו את העבודה על הקתדרלה).
המלך קראל הרביעי אחראי גם על בנייתה של העיר החדשה בפראג אותה בנה עבור מעמד הפועלים וההמון הצ’כי.
יאן נרודה Jan Nepomuk Neruda
יאן נרודה (Jan Nepomuk Neruda) היה משורר וסופר שנולד, גדול ופעל בעיר פראג. הוא התגורר וכתב בשכונת מאלה סטרנה, ורבים מספריו עוסקים בדמויות ובתושבי העיר, אם באופן מרומז ואם באופן ישיר (כמו בספרו “סיפורי המאלה סטרנה”). סיפוריו וכתביו עסקו לא מעט בחופש של האדם והוא נחשב אחד מהקולות הקוראים להתעוררות העם הצ’כי והעצמאות לה עם זה זכאי.
לכן, העיר פראג העריכה מאוד את נרודה וקראה על שמו את הרחוב הראשי של שכונת מאלה סטרנה (רחוב נרודובה). פסלו נמצא בבית הקברות של גבעת פטרז’ין.
יוהנס קפלר Johannes Kepler
קפלר הגיע מגרמניה לפראג בתחילת המאה ה-17 על מנת להיות עוזרו של טיכו ברהה, בתקופה בה הייתה העיר פראג מעצמה מדעית בכלל ואסטרונומית בפרט. קפלר כאמור התחיל כשולייתו של טיכו ברהה והיחסים ביניהם כללו יחסי שנאה והערכה בו זמנית, אך עם מותו של טיכו היה ברור שקפלר הוא זה שצריך להמשיך את עבודתו.
קפלר הסביר כיצד כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו נעים. הוא הראשון שהבין שהם אינם נעים במעגל אלא באליפסה, והיה אחד החוקרים שקידם את הטלסקופ של גלילאו למרות שראייתו הייתה לקויה והוא לא חזה בכוכבים בעצמו אלא הסתמך על כתבים של אלה שקדמו לו. בסופו של דבר קפלר סיים את חייו כאסטרונום המוערך כמורהו, אם לא יותר.
קפלר הפך לאחד מגיבורי העיר פראג למרות שהיה גרמני, כיוון שהפנה עורף למולדתו הישנה אחרי שהכריזה על אימו מכשפה ודרשה ממנו להפוך לקתולי. עבודתו של קפלר הייתה התשתית המרכזית לעבודתו של ניוטון אחריו.
האתרים בפראג הקשורים בקפלר:
1) הקלמנטיום.
2) בית האסטרונום בעיר העתיקה.
המהר"ל מפראג
המהר”ל (ר’ ליווא בן בצלאל), שתושבי פראג קוראים לו “רבי לב” הוא אחד מהמקובלים הידועים בעולם ההלכה היהודי ודמות מפורסמת בצ’כיה. הסיפור המפורסם ביותר הנקשר בשמו של המהר”ל הוא סיפורו של הגולם מפראג, שבניגוד לגלמים אחרים אותם פגשתם במהלך חייכם (סביר שבתקופת השירות הצבאי…) היה לפי הסיפור המפורסם ביותר (ישנן גרסאות רבות) עשוי אדמה ובוץ והכתובת “אמת” חקוקה על ידו (גרסה אחרת טוענת כי היה זה על פתק מתחת לשונו), שמו של הגולם היה יוסל’ה.
המהר”ל השתמש בגולם כשמש של בית הכנסת וניצל אותו לפעולות פשוטות למען הקהילה. כאשר המהר”ל רצה לסיים את חייו של הגולם, כיוון שכנראה איבד עליו שליטה, הוא מחק את האות א’ והפך את הכיתוב ל”מת”. הגולם חזר להיות ערימה של רגבי האדמה, שעל פי האגדה מצויים בעליית הגג של בית הכנסת החדש ישן. לנאיבים שבינינו, בביקורים בעליית הגג של בית הכנסת אחרי המאה ה-16, לא נמצא דבר המעיד על שרידי גלמים.
סיפור זה על המהר”ל הוא דוגמה למיסטיקה יהודית שתפסה נפח משמעותי באותם ימים ברחבי התרבות היהודית, במיוחד בקרב רבנים חשובים מהזרם המרכזי כמו המהר”ל. סיפורו של הגולם השפיע רבות על התרבות המערבית, ולכן אפשר לראות פסלים רבים של ה”גולם” בחנויות התיירים בפראג. המילה “רובוט” (“לעבוד” בצ’כית) שהגיע מהמחזאי הצ’כי צ’פאק, נקבעה בהצגה שנעשתה כגרסה מודרנית של סיפורו של הגולם. ישנם גם סרטים שנעשו בעקבות הסיפור ואפילו פרק של הסדרה “תיקים באפלה” עסק במסתורי סיפור הגולם.
מלבד שימוש בספר היצירה ובריאת גלמים, עסק המהר”ל בפסיקת הלכה, חינוך יהודי ובעיקר בהנהגה.
האתרים הקשורים למהר”ל בעיר:
1) בית הכנסת הישן חדש – בית הכנסת בו התפלל המהר”ל, ובו שוכנים על פי האגדה שרידי הגולם.
2) מצבת המהר”ל – המצבה הנמצאת בבית הקברות היהודי, משמשת כמעין כותל מקומי וכמקום בו אנשים מבקשים בקשות עבור עצמם.
3) פסל המהר”ל (בתמונה למעלה) – הפסל נמצא בפתחה של עיריית פראג העתיקה, מציג את המהר”ל ומדגים את הגאווה של בני העיר בגיבור היהודי המקומי (למרות שהוא מזכיר קצת גרסה את דמותו של היהודי בגרסתו האנטישמית). הפסל מדגים את רגע המוות של הצדיק, כאשר מלאך המוות המתין שיפסיק מלימוד התורה כדי שיוכל להרוג אותו ולכן גרם לנכדתו שושנה (המוצגת בדמות נערה עירומה) להעניק לרב ורד. הצדיק הרים את ראשו ופסק מלימודו ומלאך המוות לקח את נשמתו.
טיכו בראהה (Tycho Brahe)
ציור של Eduard Ender
טיכו בראהה היה מדען דני שהגיע לעבוד בפראג בתקופת תור הזהב שלה. טיכו היה אולי ממשיכו הגדול ביותר של קופרניקוס פרט לגלילאו. טיכו היה האיש שגילה בין השאר את הקסיופיה, ואיך “כוכב נולד” (“נובה”).
חייו של טיכו יכולים להיות חלק מסיפור של אופרת סבון: בן אצולה שנחטף על ידי דודו חשוך הילדים ולמד באוניברסיטה הגדולה של קופנהגן. ליקוי חמה גדול אותו חזה הפך את הנער הדני לאסטרונום, שהתרגש מהעובדה שבני האדם יכולים לחזות את מיקומי הכוכבים זמן רב מראש. כך נטש קריירה מבטיחה במשפטים לטובת קריירה באסטרונומיה.
בנוסף להיותו אסטרונום הוא היה אסטרלוג (באותה תקופה לא הייתה באמת הפרדה בין המקצועות) והיה מהאנשים שקבעו את תאריך בנייתו של גשר קארל. את פרסומו הגדול הוא קיבל לאחר שחזה את מותו של הסולטן התורכי בזמן ליקוי לבנה, (פורסם שהוסתר כאשר התברר שהקיסר נפטר למעשה לפני הליקוי).
בראהה היה גם דמות ציורית ביותר: הוא אבד את אפו במסגרת דו קרב וחבש מסכת זהב, ולכן כינויו היה “האיש בעל אף הזהב”, סיבת מותו של טיכו מסעירה את הצ’כים עד ימינו (הטענה המוכרת היא שהוא נפתר עקב בעיות בשלפוחית) למי שרוצה לקרוא עוד על חקר מותו של בראהה. לאחר מותו של בראהה, העיר פראג הפכה אותו לאחד מגיבוריה החשובים ולכן הוא גם זכה לקבר של שנהב בכנסיית טין.