היסטוריה

מידע כללי

לא ניתן להבין את סין בימינו בלי להבין את הרקע ההיסטורי שלה והזיכרון ההיסטורי שמלווה את תושביה, אזרחיה ומקבלי ההחלטות שלה.

ההיסטוריה הסינית מזכירה מאוד בהיבטים מסוימים שבה חלקים בהיסטוריה היהודית בא”י – תרבות עתיקה (כאמור מהעתיקות בעולם), שסבלה מכיבושים רבים מבחוץ לכל אורך שנות ההיסטוריה שלה. חיי התושבים הסינים כללו פחד ותחושת איום מהעמים הסובבים אותם, בעיקר – המונגולים והיפנים, אך גם עמים המגיעים ממקומות רחוקים יותר, כולל עמים מערביים כמו הבריטים והצרפתים ואף האמריקאים והרוסים.




בגלל היותה של החברה הסינית חברה משוסעת ביותר – הן מבחינה אתנית וגזעית והן מבחינה דתית, אידיאולוגית וכלכלית – סבלה הארץ הסינית לא מעט ממאבקים פנימיים שהגיעו לאלימות, להפיכות צבאיות ולמלחמות אזרחים קשות ורצחניות מצד אחד, ושלטונות מדכאים וקשים לנתיניהם מצד שני.

כל העול ההיסטורי הלא פשוט הזה מלווה את המשטר הסיני והחברה הסינית עד היום. המדינה והחברה מנסות למצוא את דרכיהן במערכת גלובאלית – בינלאומית,  כמי שרואות עצמן כאימפריה וכשחקן בינלאומי מרכזי בפוטנציה. החברה הסינית והמדינה הסינית מנסות לאמץ תהליכי מודרניזציה תוך שימור הרקע התרבותי וההיסטורי המקומי, מנסות להתעמת עם פצעי ומשקעי העבר שיש בתוך החברה פנימה בלי לפרוץ את המסגרת השלטונית והסדר שהיא מספקת. כל אילו יוצרים אומה סינית שהיא אומה של ניגודים בין ישן וחדש, בין רצון לשלב תהליכי דמוקרטיזציה וזכויות אדם ואזרח עם שלטון ריכוזי וטוטליטרי עם תפיסת עולם ניאו-קומוניסטית.

אומנם כאזרח לא פשוט לחיות בתנאים אלו, אך לנו כתיירים זה יוצר חוויית ביקור מרתקת ומגוונת שיש במקומות מעטים בעולם. שילוב של עולם שלישי שנמצא בכפרים שלא השתנו מאות שנים, עם ערים מתקדמות המקיימות תרבות צריכה ובילוי מערבית ומתקדמת ביותר. תרבות עשירה שאף על פי שחלקים רבים וחשובים ממנה דוכאו בעבר נמצאת בתהליך של עדנה מחודשת וניסיונות שחזור ושימור. וכמובן מגוון אתני ותרבותי אדיר שמאפשר לכל אחד המבקר בסין למצוא את נקודות העניין שלו.

למידע מורחב על – ההיסטוריה של בייג’ינג.

סין הקדומה וסין הקיסרית

סין היא הציוויליזציה העתיקה, הרציפה והמפותחת ביותר בעולם, כאשר תיעודים לתרבות זאת הולכים 3,500 שנה אחורה (ולפי הסינים אף 5,000 שנה). השושלת העתיקה ביותר לפי העדויות היא שושלת שיה (Xia) שהתקיימה משנת 2,200 לשנת 1,700 לפנה”ס (חשוב לציין שלא ברור עד היום אם שושלת זו התקיימה בפועל או שהינה מיתוס). ע”פ האגדה לשושלת זו קדמה שורה של מלכים דמויי אלים. השושלת השנייה, שושלת שאנג, שלטה בסין משנת 1600 עד 1046 לפנה”ס, במהלך שושלת זאת, שהיתה הארוכה בשושלות סין, שלטו 31 מלכים. בהמשך ועד לשנת 220 לפנה”ס, שלטה במדינה שושלת ג’וֹאוּ (Zhou), שבמהלכה בא הקונפוציאניזם לעולם.

במהלך השלטון הקצר של שושלת צ’ין (Qin) בין השנים 221 עד 207 לפנה”ס, אוחדה סין והכתב הסיני והושלמה בניית החומה הסינית. שושלת האן, ששלטה בין השנים 206 לפנה”ס עד 220 אחה”ס, הביאה למאבקים צבאיים וליצירתן של שלוש ממלכות נפרדות. במקביל בתקופה זאת, התרחשה גם פריחת הבודהיזם. תחת שלטון שושלת סווי (Sui) משנת 589 – 618 לספירה, נוצרה אחדות, שהפכה ליציבות ושגשוג גדול במהלך שושלת טאנג (Tang), בין השנים 618 ועד ל- 908 לספירה. בתקופה זאת סין השתלטה מחדש על דרך המשי.

בין האתרים המזוהים עם תקופה זו-

מקדשי קונפוציוס השונים הפזורים במרבית ערי ועיירות סין. למידע נוסף- מקדש קונפוציוס בבייג’ינג.

שושלת סונג (Song)

שלטה בסין בין השנים 960 ועד ל-1278 התאפיינה בממשל חזק ובמנהל חברתי יציב.

שושלת יואן (Yuan) המונגולית

שלטה בין השנים 1271 ועד ל- 1368, נוסדה על ידי קובלאי חאן, נכדו של הכובש המונגולי המיתולוגי ג’ינגיס חאן. המונגולים, כוננו ממשל צבאי וייסדו את בירתם במקום שבו נמצאת בייג’ינג כיום ולמעשה הם אלו שאחראים על כך שהעיר הינה בירתה של סין עד ימנו. בשנים אלו כנראה שסין המונגלית הייתה בחלקים לא מבוטלים האימפריה הגדולה ביותר שידע העולם – כן אפילו יותר יותר מרומא בשניה היפות.

שושלת מינג (Ming)

שושלת מינג (Ming) שלטה בסין בין השנים 1368 עד 1644. ששולת זו השאירה חותמת חשובה בחלקים רבים של סין. ניתן לפגוש חלקים והשפעות שלה למשל בפארק ג’ונגשאן (Zhongshan Park) ששימש בעבר כאתר פולחן של קיסרי שושלת זו. בתקופת שושלת זו נבנים בסין אתרים חשובים בראשם הארמון של העיר האסורה.

שושלת צ’ינג (Qīng cháo)

השושלת האחרונה ששלטה בסין היא שושלת צ’ינג, שבתקופת שלטונה סופחו לסין שטחים רבים, ביניהם אזור שינג’יאנג, יונאןטיבט, מונגוליה וטיוואן. אפשר לומר ששושלת זו היוותה את הבסיס למה שאנו רואים היום כסין.

בשנת 1912, נוסדה בסין הרפובליקה הסינית – ולמעשה נסתם הגולל על שלטון הקיסרים שעוד ניסו להיאבק על כוחם הפוליטי כמה שנים. ב-1924 הקיסרים למעשה נעלמו כליל – כאשר הקיסר האחרון של סין גורש מהעיר האסורה.

ההשפעות האירופיות על סין – מלחמת האופיום כמשל להתערבות הזרה בסין

הפורטוגלים היו האירופאים הראשונים שהגיעו לסין (בשנת 1516) והם אלו שהקימו את מקאו. במשך השנים אירופאים רבים הגיעו לסין במיוחד לערים המרכזיות שבה ולערים החשובות מבחינה מסחרית.

מאוחר יותר החל הסחר עם בריטניה, ששגשג בתחילה, אבל בהמשך נוצר מאזן מסחרי שלילי מתמשך, בו הבריטים רכשו מהסינים תה ומשי אך לא הצליחו למכור להם סחורה בריטית. הבריטים החליטו להשפיע על המאזן השלילי במכירת אופיום לסין. הסינים שלא היו מרוצים מכניסת האופיום לארצם, תפסו והשמידו כמויות גדולות של אופיום, מעשה שהוביל ב-1840 למלחמת האופיום הידועה בין סין לבריטניה שבין השיאים שלה היו הבזיזה והשריפה של אתרים היסטוריים חשובים בבייג’ינג בידי הכוחות האנגלו-צרפתים (למשל ארמון הקיץ שנבזז).

מלחמת האופיום הסתיימה בכניעתה של סין, בהעברת הונג קונג לידי הבריטים ובחתימה על הסכם משפיל אשר העניק לבריטים גושפנקא להשתלט על שטחים רבים בסין. בנוסף, בתיווכה של ארה”ב וכאלטרנטיבה לשלטון זר כולל, הסכימה סין, לאפשר סחר חופשי בין סין לכל מדינה.

בין ההשפעות האירופאיות על סין ניתן למנות (מלבד הונג קונג ומקאו שהוזכרו) את רובע השגרירויות בביג’ינג.

סין במאה העשרים

ב-1911 הודח הקיסר הסיני על ידי מהפכנים שרצו להקים רפובליקה. הגנרל יואן שיקאיי נבחר לנשיא הרפובליקה, ולפני מותו ב-1916 הכריז על עצמו כקיסר. לאחר מותו התפוררה הרפובליקה והחלה תקופת המליציות, שבה סין נשלטה על ידי קואליציות מתחלפות של אנשי צבא.

המפלגה הלאומית (KMT), בהנהגת ד”ר סון יאט סן, ביססה את כוחה בדרום סין והחלה לאמן צבא מהפיכה לאומי (NRA). בשנת 1921, הוקמה המפלגה הקומוניסטית הסינית (CPC). מלחמת האזרחים הקשה שסחפה את סין הגיעה לנקודת שיא חשובה – כאשר הקיסר האחרון מגורש מהעיר האסורה בבייג’ינג ב-1924 ותקופת סין הקיסרית מסתיימת באופן סופי.  ב-1925 השתלט צ’אנג קאי שק, מהמפלגה הלאומית, על המדינה. בשנת 1934, נמלטו מנהיגי המשטר הקומוניסטים לצפון-מערב סין, שם הכריזו על מנהיג סין החדש – מאו טסה-טונג.

ב-1931 פלשו היפנים למאנצ’וריה (צפון מזרח סין), הקימו שם ממשלת בובות ועד שנת 1939 כבר השתלטו על מרבית מזרח סין. לאחר מלחמת העולם השנייה, ולאחר כניעתה של יפן, התקיימה בסין מלחמת אזרחים בין הלאומנים לקומוניסטים.

מלחמת האזרחים בסין הסתיימה ב-1 באוקטובר 1949 עם הכרזתו של מאו טסה טונג על הקמת הרפובליקה העממית של סין. בעקבות הכרזת העצמאות, נסוג צבא הרפובליקה, בראשותו של צ’אנג קאי שק לטייוואן, שם מתקיימת הרפובליקה הסינית עד היום.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הכריז מאו על “הקפיצה הגדולה קדימה”, בניסיון לקדם את הכלכלה הסינית. בשל ניהול לא יעיל וביטול הסיוע הסובייטי, הקפיצה הגדולה נכשלה והובילה לעוני נרחב ולרעב.

בשנות ה-60 התערער מעמדו של מאו, והוא הגיב במהפכה התרבותית” (בין השנים 1966 עד 1976), במהלכה נוסד “צבא” המשמרות האדומים, אוניברסיטאות נסגרו, אינטלקטואלים נרצחו, מקדשים נוצתו, אלפי בני אדם נשלחו למחנות מעצר, וסין הקפיטליסטית הושמדה עד היסוד.

עם מותו של מאו ב-1976, נחלקה הפוליטיקה של בייג’ין בין המתונים בהנהגת ג’ו אן-לאי ודנג סיאו-פינג לבין הרדיקלים והמאואיסטים, בהנהגת אשתו של מאו, ג’יאנג צינג. כאשר ג’ו אן-לאי מת בשנת 1976, יצאו הרדיקלים כשידם על העליונה. חואה גופנג, יורשו הנבחר של מאו, הפך למנהיג המכהן. הכעס הציבורי כלפי ג’יאנג צ’ינג ותומכיה והקצב האיטי של הרפורמות במדינה הוציא אלפי סטודנטים לרחובות. אירועי המחאה הסלימו עד להפגנת ענק בכיכר טיאננמן, שהתקיימה בשנת 1989. ההפגנה דוכאה ע”י הצבא באכזריות ובמהלכה נהרגו מאות מפגינים בלתי חמושים (למידע נוסף על טבח טיאננמן).

מאז תחילת המאה הנוכחית סין מאמצת גישה קפיטליסטית יותר והפכה לכוח כלכלי מוביל בעולם. לאחר חזרתן של הונג קונג ומקאו לידי הסינים, הם מקדמים את תוכניתם ל’סין אחת, שתי שיטות’. כרגע, המחסום הגדול ביותר שעומד בפני הגשמת הדגם של ‘סין אחת’ הוא טאיוואן, המסרבת להתאחד עם סין העממית.

בתחילת 2003 החלה כהונתה של ההנהגה הצעירה של סין בראשות הנשיא הו ג’ינטאו וראש המששלה וון ג’יאבאו. השניים ממשיכים להוביל קו של פיתוח כלכלי מואץ והיפתחות למערב, לצד עמדה קשוחה כלפי טאיוון ונחישות לשמור על המבנה והסדר הפוליטי הקיים.




מפה

[wpgmza id=”21″ cat=”5,4″ marker=”3425″ zoom=”4″]