משטר ושלטון
לפני שמדברים על המשטר העצמי של קטלוניה וברצלונה, חשוב להבין שספרד איננה מדינת לאום הומוגנית והיא בעלת לאומים וקבוצות אתניות רבות המרכיבות אותה. כאשר נשלטה ספרד על ידי שלטונו הדיקטטורי של פראנקו הוא דיכא באכזריות כל שוני תרבותי (ראה מלחמת האזרחים בספרד), אך מאז נפילת משטרו של פראנקו ישנן 17 קהילות ושתי ערים בעלות אוטונומיה חקיקתית וניהולית רחבה. המעמד האוטונומי מושתת בחוקה הספרדית ומבטיח את השוני התרבותי תוך שמירה על אחדות המדינה הספרדית.
כאמור, ברצלונה היא עיר הבירה של הקטלונים ושל חבל “ברצלונס”. הקהילה המתגוררת בברצלונה וקטלוניה היא אחת מבין הקהילות הזוכה לסמכות האוטונומית הגדולה ביותר, והיא כוללת סמכויות רבות כמו גביית מיסים וכינון משטרה מקומית חזקה.
מאז זכה המחוז באוטונומיה מחודשת בדצמבר 1979, היחסים עם המרכז נעים בין מתיחות מתונה לבין שיתוף פעולה, הרבה בזכות ג’ורדי פוג’ול, ראש הממשלה המחוזי הכל-יכול שכיהן בתפקיד מאז 1980.הקהילה ה”ברצלונאית” נחשבת לקהילה אוטונומית חזקה ביותר, הן מבחינת כוח אלקטוריאלי והן מבחינה כלכלית, והיא מנהלת משא ומתן עם ממשלת ספרד על נושאים רבים כמו למשל כמות המסים שיועברו אליה.
כמו בכל עיר בירה, בברצלונה מוצבים בנייני משטר ופוליטיקה, כמו מושב הממשלה הקטלונית, הפרלמנט ובית המשפט העליון, הנמצאים בפארק המצודה.
המערכת המפלגתית בקטלוניה מורכבת מחמישה שחקנים עיקריים. המפלגה ששלטה בקטלוניה מאז 1980 היא ברית מפלגות בעלת גוון לאומני-שמרני הנקראת CiU. מפלגה זו מתאפיינת אמנם במסרים לאומיים, אך מציגה קו מתון ופרגמטי ואף תמכה בכמה מקרים בממשלות הלאומיות במדריד. יריבתה העיקרית במחוז היא הפלג הקטלוני של המפלגה הסוציאליסטית הספרדית. בימין המפה נמצאת המפלגה הפופולרית (זו השולטת בספרד מאז 1996). בשמאל – נמצאות ברית של שמאל (קומוניסטים) והירוקים, ומפלגת השמאל הרפובליקני (ERC) הדוגלת בהיפרדות מספרד ובעצמאות מלאה לקטלוניה שהתחזקה מאוד בשנים האחרונות כחלק מהתחזקות הבדלונות הקטלונית.
בתמונה: בניין הפלרמנט בפארק סיוטלדה מהיפים שבפארקים בברצלונה (צילום: ויקיפדיה)