ההיסטוריה של רומא

“קיבלתי עיר בנויה מאבן והשארתי אותה אחרי בנויה משיש” (הקיסר אוגסטוס)

רומא היא עיר בעלת היסטוריה ארוכה ומפוארת, המתחלקת לשתי תקופות זוהר: תקופת האימפריה העתיקה ותקופת הרנסנס והנצרות. בדף זה ננסה לגעת במעט מההיסטוריה של העיר ההיסטורית ביותר באירופה.

האגדה על כינונה של רומא

סיפור כינון רומא טמון במיתולוגיה היוונית. סיפורים אלו אומצו בידי רומא הכובשת, וכיום לעיתים קשה להפריד בין המיתולוגיה להיסטוריה. כמו הרבה מיתוסים שקשורים באזור, הכל מתחיל בתבוסתה של טרויה. האגדה מספרת (ומנצחת באפוס האניאדה – ההמשך הרומאי של האליאדה שנכתב על ידי המשורר וירגליוס) שאחד ממפקדיה של טרויה, איניאס (Aaneas), הצליח להימלט לעיר השנואה קרתגו (תוניסיה של ימינו), ומשם, לאחר אפיזודה הלקוחה כאילו מטלנובלה עם המלכה המקומית דידו (Didu), יצא במצוות מלך האלים זאוס צפונה לכיוון המגף האיטלקי. על פי המסורת והאמונה המקובלת נחת איניאס במקום הידוע כיום כאוסטיה (Ostia), שבשפך נהר הטיבר לים.




מזרעו של איניאס קמה שושלת מלכים, ששמו של אחד מהם היה נומיטור. נומיטור הורד מכסאו על ידי אחיו אמיליוס, וכדי למנוע מלחמות ירושה דרש מבתו היחידה של נומיטור רֵיאה (אין זה מקרה ששמה גומה להרה מלכת האלים והפטרונית של רומא) להפוך לבתולה וסטאלית, כלומר להימנע מהולדת ילדים.
אך האלים רצו אחרת. האל מארס החליט לאנוס את הבתולה וממנה יצאו שני תאומים – רמוס (הפירוש של המילה מגיע כנראה מהניב היווני רומה – שפירושו כוח). ורומולוס. האם הוצאה להורג עקב שבירת שבועת הבתולין, והמך אמיליוס זרק את התאומים באזור הביצות שבמורדות גבעת פלטין, כדי שישמשו מאכל לזאבים. אך התאומים ניצלו בידי זאבה שהפכה יחד איתם לאחד מסמלי העיר, והקימו בבגרותם את האימפריה הרומית.

לאחר עליית העיר, החלו מאבקי שליטה וויכוחים בין רומוס ורומולוס (על גובה החומה, על נשים ושלל – תלוי לפי איזו אגדה). החלק החשוב הא שבסופו של דבר רומולוס הרג את רומוס אחיו, וקרא לעיר על שמו – רומא.

הרומאים שמרו לאוסטיה, מקום נחיתת איניאס, מקום של כבוד, והפוכה לעיר הנמל של האימפריה. אך למען הדיוק ההיסטורי, ארכיאולוגים טוענים שאוסטיה, השוכנת קרוב לשדה התעופה של רומא, נוסדה רק במאה ה-4 לפנה”ס, אז כבר כל גבעות רומא היו מיושבות.

ראשיתה של העיר רומא - הברית הלטינית

ראשיתה של העיר רומא מוקדמת מאוד ויש מיסתורין רב על הסיבה שבגינה התחילה ההתיישבות בעיר.
אזור רומא היה אזור מיושב בבני אדם כבר מתקופת האבן. יש עדויות על עמים שהתיישבו בחלקים שונים של אזור נהר הטיבר (כולל באזור שיהפוך מאוחר יותר לפורום הרומאי) כבר בתקופות מוקדמות מאוד, אך ההגעה של הרומאים הראשונים, שהיוו את ראשיתה של העיר רומא, מוערכת באזור המאה ה-8 לפני הספירה, כאשר הגיעו לנהר הטיבר שבטים לטיניים שהתפרנסו מחקלאות והתיישבו באזור שהיום מוכר כאזור לטיום שמש כבסיס למחוז לאציו (המחוז בו נמצאת רומא – באזור נהר הטייבר ושפכו).

הסברה היא שהם הגיעו לאזור זה לאחר התפרצות געשית, שחייבה אותם לנדוד לכאן. כיאה לעם שהתפרנס מחקלאות עסקו הלטינאים ביבוש הביצות שנגרמו ממימי הטייבר, הם התגוררו על הגבאות הרבות שסובבות את רומא. כדי להימנע משטפנות וכדי להימנע משוד מהים (של הליגרים והפינקים) אך בעיקר כדי להתגונן מפני התקפות אויביהם הגדולים האטרוסקיים שישבו מצפון לטייבר (הם יצאו ממרכז ההתיישבות שלהם באזור טוסקנה והצליחו להשתלט על כל מה שהיום צפון איטליה) ותקפו אותם ממהים ומהיבשה באותה תקופה הייתה רומא של היום בעיקר בשליטת האוסטרקים.

בתקופה האוסטרקית הונחו היסודות לפורום הרומאי ולקירקוס מקסימוס שיופתחו בהמשך מאתיים שנה לאחר מיכן ממש לקראת סוף התקופה האוטסטראקית נבנה מקדש יפיטר שבגבעת פלטין.

הלטינים היו העם המאורגן ביותר מהעמים הקדומים שישבו ברומא, הם היו מאורגנים בסוג של ערי מדינה קטנות שכולם נשלטו בצורה כזו או אחרת על ידי ליגה צבאית מרכזית שהיוותה את מרכזה של הברית הלטינית שלא ברור לנו היום איך בדיוק היא התנהלה וכמה אוטונמיה היה בה לכפרים / ערי המדינה.

אנו יודעים להגיד שהם התגוררו בבתים של בקתות העשויות בוץ וקש – תודות לעובדה ששרידים מתקופה זו נמצאו בגבעת פלטין.

אחד הסברות הארכיאולוגיות היא שכדי להתמודד עם האיום האוסטרקי הלאטינים בחרו להקים עיר / מושב חדש שיצפה על ההגעה של האויב מצפון. הם בחרו בגבעת פלטין – שמבחינה אסטרטגית סגרה את המעבר של האויב הצפוני, ויחד עם זאת צפתה אל הים התיכון (היא נבנתה 20 ק”מ ממנו – בסה”כ).
לגבעה זאת קראו הלאטנים – רומי או ראמון שמו הקדום של נהר הטייבר במהלך השנים השתלטו הלטיניים על המרחב כולו והתחילו להתפשט לכל עבר. עם התפשטותם הוקמה גם הרפובליקה של רומא, שיצרה משטר אריסטוקרטי עם מאפיינים דמוקרטיים.הלטינים היוו את הבסיס לאמפריה הרומית. הם נתנו לה את הארגון הצבאי, היוו את הבסיס לאליטות הרומאיות הראשוניות, והעניקו לה את הבסיס התרבותי והלשוני. אומנם אלים לאטינים רבים נאלמו במהלך ההיסטוריה – אך אילם הראשי של הלטינים יופטר לטיאריס – הפך להיות פטרונה של רומא והאל הראשי של האימפריה הרומאית כולה. לא הרבה ידוע על תקופתה של רומא בימים אילו ומה שיש בידי החוקרים זה בעיקר אגדות על מלכים אדירים (כמו טולוס אוסטיליוס, נומה פומפיליוס וכדמה) שלכל אחד מהם משוייכת הקמת תשתית של יסוד אחר בתרבותה של רומא.

רומוס ורומלוס מונחים בביצה, ברקע האימפריה שתקום בזכותם והזאבה שתהפוך למגינה של רומא מביטה מאחור (צילום: Grubernst)

רומוס ורומלוס בביצה כשזאבה מגינה עליהם ומניקה אותם (ציור של Rubens, מוצג במוזיאון הקפיטוליני)

התקופה הקלאסית - רומא הופכת לאימפריה

רומא נכנסה לתקופה של פריחה ושגשוג והתחילה לצאת למלחמות רבות – בתחלה כמלחמות הגנה על העיר ולאחר מכן כמלחמות התקפה שונות, אותן הציגה בשנים הראשונות גם כן כ”מלחמות הגנה”. התפתחותה של העיר בשנים הללו, יכולתה להקים צבא מקצועי אדיר מימדים (שחלק מתורות הקרב שלו נלמדות עד ימינו) ויכולות הנדסיות שהעולם טרם ידע (ולקחו לו שנים רבות לדעת) – הביא את העיר הקטנה על גדות הטייבר להתרחב ולגדול. בתחילה היא השתלטה על כל שטחי איטליה של היום, כולל האיים סיציליה, סרדיניה וקורסיקה. בשלב הבא, העיר הרומית, שכבר הפכה לממלכה ולמעצמה אזורית, הצליחה לנצח את המתחרה הגדולה ביותר שלה באותה תקפה – קרתגו – במלחמה שתיכנס לספרי ההיסטוריה בתור “המלחמה הפונית השנייה”. ניצחון זה, שהביא את רומא להיות השליטה החזקה ביותר באגן הים התיכון, נחשב בעיני רבים לראשית התקופה האימפריאלית של רומא.


חניבעל המצביא של קרתגו יוצא דרך האלפים על מנת לאגף את רומא במלחמה הפונית השניה. בסופו של דבר חניבל יפסיד לסקפיו אפריקנוס ורומא תהפוך להיות אימפריה.

בהמשך, השתלטה רומא על חלקים רבים באפריקה, אסיה ואירופה, והאימפריה השתרעה מלונדוניום שבבריטניה ועד אלכסנדריה שבמצרים. בתקופה זו העיר רומא הפכה להיות המרכז השלטוני והתרבותי של האימפריה הגדולה בהיסטוריה של אירופה והעולם המערבי.

קשה לתמצת את כל ההיסטוריה של האימפריה הרומית בפיסקה אחת. בתקופה זו שינתה העיר רומא את פני האנושות, כאשר יצרה עבורנו את הרפובליקה, את הרודנות הקיסרית, את רעיון הממלכה הנוצרית הראשונה, את הבנייה אדירת המימדים, רעיון “הלחם והשעשועים”, וזה באמת רק על קצה המזלג…
עשרות היסטוריונים מילאו ספרים שלמים ועבודות מחקר שלמות על האימפריה הרומית, אך אנו בכל זאת ננסה לתמצת כאן את מה שמעניין אותנו כתיירים בתקופה זו.

אם היה משהו שהרומאים ידעו לעשות בצורה הטובה ביותר עד ימינו, זה היכולת שלהם לבנות. שלושת הדברים המרכזים שמאפיינים את הבניה הרומאית והפכו אותה לכל כך מפורסמת הם מבני ענק, אמות מיים שאפשרו להשקות את אוכלוסיות הערים הרומאיות, אך הסטארט-אפ של האימפריה וכנראה מה שהפך אותה לאימפריה הגדולה בהיסטוריה היה היכולת שלהם לבנות דרכים (כמו הוויה אפיה) כאשר כמאמר הפתגם, כל הדרכים הובילו בסוף למרכזה של האימפריה, שהפכה להיות מרכז העולם המוכר.

חשוב לומר – שהבנייה המרתקת והחדשנית של הרומאים לא הייתה רק גרנדיוזית ושל מבני אצולה, ציבור ושררה. בתוך הכרך הרומאי היה ניתן למצוא -מבנני מגורים שהם לא פחות ממהפכניים (כמו באינסולה רומנה – שבגבעת פלטין היום ניתן לראות בו ארבע קומות חוקרים מצביעים על קיומם של שתיים נוספות).
מלבד בנייה והנדסה הרומאים הביאו לעולם שיטות ממשל ומנהל ציבורי שמשמשות את העולם המערבי כבסיס לשיטות של היום (סנט, קפיטול – הם מילים מהתקופה הרומאית, הבסיס להפרדת רשוית התחיל ברומא, שיטת ארגון של המנהל הציבורי וכדומה) וכמובן שרומא העתיקה השפיעה רבות על המקצוע הצבאי המערבי – נושא שיעניין את יוצאי וחוקרי הצבא הרבים שבישראל (שיטות ארגון היחידות, תמרון, רעיינות של פיקוד מבוזר – כולם רעיונות שפותחו בצבא הרומאי למוד הניסיון והקרבות).

מרכז החיים הרומאי היה בפורום הרומאי בו התהלכו הפטריקים (האצילים הרומאים) וגם הפלביים (פשוטי העם), שהוא אחד מאתרי העתיקות עוצרי הנשימה שיש באירופה. בו היו הרומאים קונים, אוכלים מתדיינים ומקריבים קורבנות. את חיי הדת והתרבות שלהם מילאו מקדשים כמו מבנה הפנתיאון, מקדש זאוס (שהיה על הגבעה הקפיטולינית) ואצטדיוני ספורט כמו זה שהיה בפיאצה נבונה או הקולוסיאום. יש הרואים בהם כמה מהמבנים המיוחדים שהעולם ידע. למזלנו, היום ניתן לראות ולהרגיש באופן בלתי אמצעי את המבנים הללו, ולקבל מושג כיצד הייתה בנויה העיר רומא. חשוב להבין שלקח לאדם שנים רבות על מנת להבין מחדש כיצד בונים מבנים כגון אלו.

כדאי לדעת – מרבית המבנים מתקופת ראשית האמפרייה הרומית שרומא הייתה עוד רפבובליקה קטנה – קבורים אל מתחת לאדמה.

הקולוסיאום (מבט מהפורום) והפורום הרומאי – דוגמאות לבנייה רומית בתקופת האימפריה

אחרי שדיברנו על המבנים כדאי שנגיד כמה מילים על גיבורי אותה תקופה, כיוון שדמויותיהם של אותם אנשים ילוו אותנו בכל החלקים של הסיור בעיר רומא.
בראש ובראשונה ניתן להזכיר את יוליוס קיסר – שכאשר בא לעולם הביא לז’רגון הרפואי את המונח ניתוח קיסרי, ושכשביטל את הרפובליקה והכריז על עצמו כשליט רומא ה”כל יכול” הביא לעולם את המושג “קיסר” בהיבט ההנהגה הרודנית.

מעברו של קיסר את נהר הרוביקון (באזור בולוניה, שהפך גם הוא לביטוי שמשמעו “עבר את נקודת האל-חזור”) יצר למעשה מציאות חדשה בעולם המערבי כולו – במשך שנים רבות מאותו יום ואילך לסנט הנבחר ברומא לא הייתה משמעות רבה אל מול כוחו של הקיסר. דבר זה לא ישתנה גם לאחר ההתנקשות בקיסר וישאר נכון לכל אורך חייה של רומא. למעשה העולם יחכה לכינון הדמוקרטיה הבא עד ביסוד ארה”ב ב-1783.דמות אחרת שכדאי מאוד להכיר היא דמותו של אוגוסטוס, שזכה בקיסרות לאחר רצח קיסר, ולמעשה הוא זה שחתום על כך שרומא הפכה לאימפריה שהעולם לא ידע כמותה לפניה וגם אחריה. אוגוסטוס הבין שהעוצמה של רומא אינה בצבאה אלא ביכולת הייצור ויכולת העברת המשאבים שלה. לכן סגר אוגוסטוס חלקים מהצבא, והשקיע במקום בשיפור המסחר והחקלאות ובבניית דרכים. הדוגמא הטובה לכך היא הוויה סקרה בפורום הרומאי, שהיא מתקופתו של אוגוסטוס.

אוגוסטוס נחשב לקיסר הגדול של רומא שבתקופתו הגיעה העיר לשיא אדיר. לאחריו התחילה העיר בנסיגה. השחיתות השלטונית עלתה, מנהג “לחם ושעשועים” שנועד להעסיק את ההמון על ידי סיפוק של לחם ושעשוע בתיאטראות כמו הקולוסיאום עלה וגאה ופגע מאוד בכלכלתה של רומא (היו תקופות בהן מעל 200 אלף איש ברומא הסתמכו על קצבאות הלחם הללו).דמות שלישית מרתקת, שהובילה אחד מהאירועים החשובים ברומא, אינה דמות של קיסר אלא דווקא של עבד. ספרטקוס היה עבד שהנהיג מרד עבדים ואיכרים מנוצלים כנגד העריצות הרומאית. המרד נכשל והסתיים בתליית אלפי עבדים מובסים לאורך הוויה אפיה במטרה להפחיד את העבדים הבאים – מה שמלמד על עריצותה של האימפריה, אך הוא הסעיר את דמיונות לוחמי החופש בכל העולם עד ימינו.שמות ענק נוספים מהסלבריטאות ההיסטורית שמשוייכים לתקופת רומא העתיקה הם קיקרו המחוקק הנודע, טיטוס, אדריאנוס, סקפיוס אפריקנוס, מרקוס אוריליוס (שבתקופתו היה שיפור קטן בנסיגה של האימפריה), ואת כולם נפגוש בזמן הסיור שלנו ברומא העתיקה.


פסל של אוגוסטוס ככוהן דת המוצג במוזיאון הותיקן (צילום: Jastrow)

רישום של מקדש יוליוס קיסר כפי שעמד בפורום הרומאי


פסלו של יוליוס קיסר (צילום: Alfred von Domaszewski)

רומא הופכת לעיר נוצרית

הנצרות הגיעה לרומא כבר מראשיתה, כאשר התחילה בפרובינציה קטנה של האימפריה שנקראה “איליה קפיטולינה” (ירושלים של היום). הדת הנוצרית החלה להתפשט בכל רחבי האימפריה למרות התנגדות השלטונות. אך בשנת 313 לספירה חל מקרה אדיר בהיסטוריה של רומא ובהיסטוריה המערבית בכלל, עת קיבל קיסר רומא קונסטנטינוס את הנצרות כדת מוכרת באימפריה הרומית וייסד את הכנסייה הקתולית ברומא. מיום זה ואילך הפכה העיר רומא להיות מרכז הדת הנוצרית. 80 שנה אחרי הפיכת הנצרות לדת רשמית ברומא הפכה הנצרות ל”דת המדינה” של כל האימפריה.

קליטת הדת הנוצרית בעיר רומא לא הייתה פשוטה. היה עליה להיאבק באלים פגאנים ששלטו באימפריה במשך מאות שנים. כדי לעשות זאת בצורה נכונה למדו ראשי הכנסייה להפוך סמלים דתיים קודמים לסמלי כנסייה. מקדשים פגאנים הומרו לכנסיות וחגים רבים הפכו מחגים פגאניים לחגים נוצריים. כך ניתן לראות את כנסיית סנטה מריה סופרה מינרווה, שפירוש שמה הוא “כנסיית מריה שמעל המינרווה” בהתייחס למקדש מינרווה (הגרסה הרומית לאלה אתנה) הנמצא מתחתיה. חג “יום המתים” של האל איזיס הפך להיות “ליל כל הקדושים” (ראה חגים ברומא). לא רק חגים וכנסיות הושאלו בידי הנוצרים אלא גם מנהגים הנראים לנו היום כמנהגים נוצרים מובהקים, כמו הדלקת הקטורת, הנרות והמים הקדושים.

שקיעתה של רומא

השקיעה של רומא הייתה תהליך הדרגתי, ואין קביעה מדויקת למה שגרם לה בסופו של דבר. שקיעת עוצמתה של האימפריה ושקיעת ה”פאקס-רומנה” (pax romana, “השלום הרומאי” – ביטוי מחקרי לשליטה האבסולוטית של האימפריה הרומית בעולם) החלו בערך ב-180 לספירה בתקופתו של מרקוס אוריליוס, הקיסר הגדול האחרון. אז החלו לתקוף את גבולותיה של רומא וקיסרים שונים החלו נסוגים מפרובינציות שונות. לפעמים גנרלים מקומיים מרדו באימפריה וצעדו לעבר רומא, כמו שקרה במרד מרקוס אוריליוס קראסיוס, הגנרל של לונדוניום בשנת 286 לספירה (קצת מבלבל, אבל אלה שני אנשים שונים). בנוסף למרידות האימפריה החלה לסבול מפלישות רבות, שלעיתים הגיעו עד לעיר רומא עצמה.

בסוף המאה הרביעית פוצלה האימפריה הרומית בין האימפריה הרומית המזרחית (שהפכה מאוחר יותר לאימפריה הביזנטית) ולאימפריה הרומית המערבית, שהעיר רומא הייתה בגבולתיה כאשר מעמד עיר הבירה עזב את רומא לשנים רבות.

בשנת 410 פלש אלריק הגותי (“גותי” הוא לא רק סגנון בנייה אלא במקור שם של שבטים גרמאניים) לעיר רומא, ואפשר היה להכריז סופית על התפרקות האימפריה הגדולה, החזקה והארוכה ביותר שידע העולם. יש שיחכו 65 שנה אחרכך כאשר ב475 לספירה מדיח הלוחם הגראני אדואקר את רומלוס אוגוסטולוס מכס הקיסרות.שבטים גותיים (בעיקר ויזו-גותיים, כלומר גותים מערביים) החלו להיכנס לשטחי האימפריה בתהליך שנקרא על ידי היסטוריונים גרמנים “נדידת העמים הגרמאניים”. כתוצאה מכך, הקיסרים שעלו ברומא היו חלשים וחסרי כוח, עד שלבסוף במאה השישית עלה הקיסר יוסיטנוס, שהיה צריך להתמודד עם פלישות של ברברים (גם הם גרמאניים) מצד אחד ומשפחות אצולה (למשל לומברדיים) שאיימו על כסאו. הוא ירד מכסאו באמצע המאה השישית והוא נחשב לקיסר הגדול האחרון של האימפריה הביזנטית.

רומא בימי הביניים

תקופת ימי הביניים ברומא היא קשה להבנה היום: נסו לדמיין את העיר רומא ללא כיכרות, ללא הותיקן וללא כנסיות ענק, כאשר מבני האימפריה הרומית מתפוררים או נהרסים במכוון. תקופת ימי הבניים ברומא ברומא הייתה מדכאת ביותר והיא חור שחור במבחינת העניין של התייר בה, לכן נעבור עליה בקצרה.

המאה השישית וימי הביניים הפכו להרסניים לעיר רומא. היא החליפה ידיים פעמים רבות, נבזזה ומעמדה הכלכלי והצבאי הלך ודעך. בנוסף לכל הצרות, בתקופה זו ספגה רומא מגפות רבות ובעיות בגידולים חקלאיים. עוד מכה קשה לעיר באותה תקופה הייתה מאבק בין המנהיגים הדתיים הנוצרים לבין המנהיגים ה”מלכותיים” של העיר. לפחות למכה זו נמצא מענה בשנת 598 לספירה, כאשר הוחלט שהאפיפיור יהפוך להיות הפטריארך (המנהיג הדתי העליון) של רומא ויזכה לאוטונומיה ולהגנה.

בתקופה זו שלטה הריאקציה וההרס של תרבות האימפריה והאלילות הרומית. מקדשים ויצירות אמנות שלא נהרסו מהזנחה נותצו ונחרבו, או במקרה הטוב הומרו לכנסיות. הפאר של מבנים מדהימים כמו תיאטרון פומפיוס נמנע מעינינו בגלל אותה הזנחה והיה צריך להיות מזל מיוחד לפסלים או ליצירות אמנות מתקופה זו כדי לשרוד. מזל זה ניתן לפסלו של מרקוס אוריליוס (ניצב במוזיאון הקפיטוליני) ששרד עקב טעות של הנוצרים, שלא ידעו אם מדובר בפסלו של קונסטנטינוס (לו הם שמרו כבוד מיוחד על שום היותו מייבא הנצרות לרומא). החלקים החסרים מהקולוסיאום הם מתקופה זו, וכך גם קבר אדריאנוס שהפך לטירת סנט אנג’לו.

תהליך זה של חיזוק מעמד האפיפיורות רק הלך והתחזק במהלך השנים ושטחים ונכסים רבים בעיר רומא עברו לידי הכנסייה. כך הפכה רומא להיות המרכז התרבותי והדתי של העולם הנוצרי-קתולי למשך רוב ימי הביניים. חשוב להגיד שעובדה זאת לא הייתה יכולה להתקיים ללא עזרתה של האצולה הגרמנית. שטחים רבים מהעיר היו שייכים בכלל לקיסר ולאצולה של “האימפריה הרומית הקדושה”, שלמרות זאת לא פגעה בריבונות הכנסייה כיוון שראתה במעמד האפיפיורות דבר חשוב להמשך שליטתה.

בשנת 1000 לספירה בערך, העוצמה של רומא מתעוררת מחדש והפעם בצורה נוצרית ודתית מאוד. קארל הגדול ויורשיו, שששלטו ברומא, העניקו לאפיפיורים שליטה גדולה ורבה יותר. אי אפשר עוד לראות את הכנסייה השולטת באירופה כמו שנראתה בימי הרנסנס, אך ניתן לראות סימנים לכך מתקופה זו, כאשר האפיפיורים הצליחו להטיל מיסים ולשמש כשחקן בפוליטיקה הבינלאומית. תהליך זה נעצר כאשר חצי מהאפיפיורות הלכה לאבניון שבצרפת, והביאה לחלוקה בעוצמת הכנסייה.

הרנסנס של רומא - רומא האפיפיורית בתקופת הרנסנס והבארוק

במאה ה-15 התחברה האפיפיורות מחדש וניתן לומר שהתחילו ימי הרנסנס של רומא. בתקופה זו אמני ענק בתרבות המערבית פועלים בפירנצה וברומא: מיכאלאנג’לורפאל, ליאונרדו דה וינצ’י, ברניני בורמיני וקארווז’יו. הם בונים מבנים מפוארים כמו כנסיית סנט פיטרוהקפלה הסיסטיניתמזרקת טרווי ומפסלים פסלים מדהימים כמו הפייטההאקסטזה של מריה הקדושה, דויד (בפירנצה) ומשה. ולא דיברנו על ציורי מיכאלאנג’לו וליאונרדו דה וינצ’י (כולל המונה ליזה במוזיאון הלובר).
בתקופה זו החלה גם התפתחות המדע והטכנולגיה – כל אלה התחברו ל-400 שנה של תקופת הרנסנס, שמרכזה הייתה ללא ספק העיר רומא. האמנות הגרדניוזית של הרנסנס הייתה אמורה לענות על שלוש מטרות – לפאר את שם האל והכנסייה, לפאר את שם האפיפיור ששלט בעיר באותו זמן ולפאר את שם משפחת אצולה כזו או אחרת.

שלטון האפיפיורים, שהיה אינטרס של בתי האצולה הרבים באירופה ובאיטליה (שרבים מהם היו בני הסנטורים מרומא) ולכן היה בעל עוצמה, לא תמיד היה חיובי עבור כל התושבים. הם הטילו מסים כדי לבנות מזרקות שיפארו את שמם, הוציאו להורג כופרים – יהודים, מדענים ושאר אנשים שלא התאימו לרוח האינקוויזיציה (למידע נוסף ראה קאמפו די פיורי), השפילו את היהודים (ראה את סיפור הגטו), ובכלל פעלו כמו כל שלטון דתי על פי חוקי הדת הנוצרית הקתולית, שאינם אהובים על לאומנים, ליברלים ובני דתות אחרות.
הליברלים והאיטלקים הלאומיים שניסו להיאבק בחיבור הטוטאליטרי בין הון-שלטון-ודת, שאפיין את ממשל הכנסייה, סבלו מנחת ידם של האפיפיורות ומשפחות האצולה (לרוב היה ניתן להתייחס אליהם כמקשה אחת, כיוון שכמעט כל משפחה שלחה אפיפיור בתורה והאפיפיורים היו כמעט תמיד בני אצולה).

את שלוות “מדינת האפיפיור” ששרתה ברומא בתקופת הרנסנס ובימי הביניים ערערו כמה אירועים בודדים: הראשון, אותו הזכרנו קודם לכן, הוא העברת מקום מושבם של האפיפיורים לאביניון שבצרפת ביוזמת האפיפיור בנדיקטוס למשך חמישים שנה. בתומן חזרו האפיפיורים לשבת בעיר רומא. השני היה פלישות ספרדיות וגרמניות שאחזו בעיר במאה ה-16, והשלישי היה ניסיון למרד לאומי של לאומנים איטלקיים שניסו לכונן רפובליקה עצמאית. מיותר לציין שניסיונות אילו נגדעו ללא הצלחה במהלך המאה ה-15. סיפור על מאבק זה אפשר לקרוא בפסל פסקינו שליד פיאצה נבונה.

בשנת 1798 הצרפתים כבשו את רומא. נפוליאון הפך את רומא לשטח צרפתי והאפיפיור הושם בשבי. ניתן לומר שאז נסתם הגולל על תקופת הרנסנס של רומא ובמשך תקופה זו הייתה איטליה מפולגת ומחולקת בין נסיכויות מקומיות וכובשים זרים כדוגמת הקטלוניים והאוסטרו-הונגרים.

הפונטנה די טרווי והמדרגות הספרדיות כסמל לבנייה רנסנסית ( (צילום: Fczarnowski וצילום מקורי)

כללים שיעזורו לכם להבין את אומנות זו במיוחד בצורתה הרומאית:

א. היא דתית ומטרתה לרוב להעביר מסרים דתיים, שלטוניים וסמלים מהברית החדשה והתרבות הנוצרית הקתולית. – פסלים של ישו, פטרוס, וכדומה.

ב. כרוח התחיה מחדש היא יונקת משני מקורות חשובים ועתיקים ו”מנצרת” אותם – התרבות והאומנות הקלאסית – הרומו-יוונית והברית הישנה.

דוגמא מובהקת היא ההשוואה בין חייו של משה לזה של ישו בקפלה הסיסטינת, לזה ניתן להוסיף את פסלי גיבורי המיתולוגיה ציוריו ופסליו של דוד המלך וכדומה.

ג. עקב כך – היא מדוייקת ריאליסטית ומרשימה מחד – אך לא פעם דתית וקשוחה.

המאה ה-19 ועליית הלאומיות האיטלקית

בשנת 1848 אביב העמים האירופי לא חסך את בואו גם לרומא. במקביל למרידות איטלקיות בצפון כנגד האימפריה האוסטרו-הונגרית, הוקמה “הרפובליקה של רומא”. אך העיר הקדושה של האפיפיור, שחזר מלווה בצבא צרפת, לא נפלה כל כך מהר לידי הלאומנים. אמנם בראשית דרכה של בניית האימפריה הצרפתית הצרפתים יצאו לכבוש את אירופה כדי להביא את רעיון הרפובליקה הלאומית לכל אירופה (כך לפחות העיד נפוליאון הראשון), אך כיבוש זה של רומא בידי נפוליאון השלישי היה הפוך – מטרתו הייתה להחזיר את שליטת הדת והאפיפיור כדי להשיג את תמיכתם של הקתולים בצרפת.

התערבות צרפתית זו יצרה מצב אבסורדי שבו כל איטליה משוחררת ומאוחדת תחת גריוולדי, מלבד העיר רומא שנשארה בשליטת האפיפיור והצרפתים. אבל המציאות המורכבת של אירופה המסוכסכת נתנה לאיטלקים ברשות המלך ויטריו עמנואל את ההזדמנות אותה היו צריכים כדי לשחרר את רומא. מלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870 פגעה בצבא הצרפתי ואפשרה לאיטלקים לכבוש את רומא ולספח אותה לממלכת איטליה. כעבור שנה רומא הפכה שוב לבירת הממלכה האיטלקית.

המאה העשרים והקמת הותיקן

לאחר שחרורה של רומא מידי הצרפתית והאפיפיור, עלתה שאלה קריטית לגבי מעמד האפיפיורות. בתחילה השלטונות החילוניים של איטליה והאפיפיור התנהלו במציאות אבסורדית של התעלמות הדדית שערכה יותר מחמישים שנה. הדבר נמשך עד לבואו של הרודן מוסוליני, שהבין שעדיף לו לרתום את הכנסייה ונתן לה במתנה שטח קטן בו היא תהיה הריבון. כך יצר את המדינה הקטנה בעולם – מדינת הותיקן.

כדאי קצת לספר על שלטונו של מוסוליני ברומא (שהיה בכלל קומוניסט בראשית דרכו הפוליטית): שלטונו של מוסוליני ברומא היה בתקופה מעניינת בהסטוריה של רומא, כאשר הלאומיות האיטלקית-פשיסטית החלה לרווח בעיר. כפי שתוכלו לראות בסרטון הקצר המצורף, תהלוכות של “שחורי החולצות” היו יוצאות מפיאצה ונציה לאחר עצרות המונים (מצעדים אלו התקיימו ברומא בגלל החשיבות הסמלית של העיר). מוסוליני ניסה ליצור רנסנס נוסף של ימי האימפריה כדי להאדיר את שם הלאומיות האיטלקית (תהליך ידוע במקומות בהם ישנה לאומיות מתחדשת).

הבחירה ברומא כעיר בירה לא היה ברור מאליו. בתקופה זו הייתה העיר במצב קשה והייתה די נידחת (אם אפשר לומר זאת על רומא). מוסוליני בנה שטחים חדשים, ביניהם הטרמיני, כדי לאפשר מגורים לעובדי הציבור ולאזרחים החדשים שהגיעו לרומא על פי פקודתו.

מלחמת העולם השנייה הכתה קשות ברומא, כמו בכל מדינות הציר, עד ש ב-4 ביוני 1944נכבשה רומא על ידי בעלות הברית, שוחררה מידי הנאצים וכונן בה המשטר הדמוקרטי (במרכאות) של היום. לאחר מלחמת העולם השנייה עברה העיר פיתוח משמעותי מבחינת אוכלסייה (נבנו בפרוורי רומא מעל 600 אלף מבנים!). ב-1960 אירחה העיר את האולימפיאדה, מה שמיצב אותה כעיר תיירות בינלאומית. היום העיר רומא שייכת, כמו כל איטליה, לשוק האירופי המשותף, אך היא נמצאת בקשיים כלכליים רבים שרק הולכים ומחריפים. יש לראות מה יוליד יום בקשר לגורלה הכלכלי של איטליה ורומא.

מפה