העיר פראג כפי שאנו מכירים אותה כיום, נוסדה בסביבות המאה התשיעית לספירה. האגדה המקומית קושרת את הקמת פראג לדמות מיתולוגית בשם הנסיכה ליבושה (libushe) שמתוארת כאמהּ של האומה הצ’כית. לליבושה (שהיא כנראה דמות הלקוחה מאלה פגאנית, אותה עבדו תושבי האזור המוקדמים) מיוחסת ייסודה של שושלת המלוכה פְּרֵמִישְׁלִיד ששלטה בעיר שנים רבות (וכנראה עבדה רבות כדי לשכנע את בני עמה שהם אכן נצר ישיר של ליבושה). תחילתה של העיר הייתה בטירה שבנו בני משפחת פרמישלד הקרויה בימינו וישהראד (Vyšehrad, “טירה גבוהה”). אז נקרא המבצר “מבצר פְּרָהָה (Praha). בחירת מקום בנייתו של מבצר פרהה על גדת נהר הוולטובה הייתה מכיוון שהוא נמצא בסמוך לדרך מסחר חשובה שבין גרמניה לרוסיה. המבצר וסביבתו משכו אליהם סוחרים, אצילים, בעלי מלאכה ואנשי דת מרחבי אירופה. בהדרגה הפך המבצר לעיירה קטנה שנקראה על שם המבצר פראג, ולאט לאט צמחה וגדלה לכיוון העיר העתיקה של פראג.
בתמונה הקמתה של של פראג על גבעת וישהראד
הדמות העומדת היא של הנסיכה ליבושה (ציור של Josef Mathauser)
היותה של פראג עיר נוצרית העניקה לה ולבוהמיה כולה סוג של “הגנה”, לה זכתה בניגוד לרוב הערים הסלאביות שהתמודדו עם פשיטות וחטיפות. אך למרות הגנה זו, אצילים גרמניים נכנסו אליה והביאו לכניעה מוחלטת בימיו של ואצלב הקדוש (על שמו קרויה כיכר ואצלב), שביום מותו במאה העשרית לספירה הפך את פראג לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה ובכך למעשה חיסל את עצמואתה של פראג ובוהמיה.
בניית הגשר והמעבר לצידו השני של נהר הוולטובה:
למעשה אנחנו קופצים 300 שנה קדימה, לאחד האירועים החשובים בהיסטוריה של פראג (כיאה לעיר הבנוייה על גדות נהר) – בניית “גשר יהודית“, הגשר הראשון שנבנה בעיר על ידי המלך ולדיסלב השני ב-1170. שמו של הגשר ניתן לו על שמה של הורגת הקיסר הרומי (דמות קדושה לקתולים הרבה יותר מאשר ליהודים).
בניית גשר יהודית סימנה את אפשרות המגורים בחלקה החדש של העיר והיציאה ממתחם העיר העתיקה. חמישים שנה מאוחר יותר הוקם רובע “מאלה סטרנה” (Malá Strana “הצד הקטן”), שהיה מיושב בעיקר בבני שבטים גרמאניים שהתגוררו באותו זמן בפראג וזכו לאוטונומיה לאומית מסוימת (משמעות המילה “סטרנה” בזמן זה הייתה למעשה מעין פוליס עצמאית). גשר יהודית שימש כמקשר יחידי בין התושבים משני צידי הנהר קרוב למאה חמישים שנה, עד שלא עמד בעומס השטפונות והתמוטט ב-1348.
תור הזהב הראשון של פראג:
תור הזהב הראשון של העיר היה במאה ה-14 תחת שלטונו של קארל הרביעי. קארל, שהפך ממלך בוהמיה לשליט המרכזי של האימפריה הרומית הקדושה והפך את פראג לבירתה, הפך את פראג בתקופה זו למעצמה בינלאומית. תחת שרביטו של קארל הוקמו סדרה של מבנים חשובים בעיר, שאת רובם אנו יכולים לראות אפילו היום.
קארל הקים גשר חדש – “גשר קארל” המפורסם, שאיפשר את המעבר הרציף בין שני צידי העיר. הוא הקים גם את העיר החדשה של פראג וכן מבני דת, תרבות והשכלה כמו הקתדרלה של ויטוס הקדוש, והאוניברסיטה של פראג (האוניברסיטה העתיקה ביותר במרכז באירופה).
גם היהודים היו חלק חשוב מכלכלת פראג באותן שנים, ולזכויות ולחופש אותם הם קיבלו הייתה תרומה לפיתוח הכלכלי של העיר. לראייה אפשר לראות את בית הכנסת הישן חדש של פראג שנבנה בתקופה זו. גם היהודים זכו לעיירה קטנה משלהם בעיר (באותה תקופה לא הייתה פראג עיר אחת אלא מספר ערים עצמאיות קטנות, מה שמסביר את כמות בתי העירייה המפוזרים בעיר).
הפיתוח הכלכלי הפך את פראג לאזור עשיר ורב כוח. היא הפכה להיות אחת הערים העשירות במרכז אירופה וניהלה מערכת מסחר עצמאית מול מדינות כמו הולנד ואיטליה. דבר זה יצר מעמד ביניים עירוני חזק מאוד עם אוטונומיה עצמאית, מה שהוביל להתעוררות לאומית צ’כית והתעוררות דתית פרוטסטנטית (שעוד לא ידעה שהיא כזאת) שאיימה על השליטים הקתוליים והזרים. המתח הביא למצב משברי בתקופת שלטונו של המלך ואצלב הרביעי (1378-1419). לא עזרו ניסיונות מתן האוטונומניה אותה קבלו תושבי פראג, כמו הזכות להקים מועצה אוטונומית (אז נבנה מבנה בית העירייה הישן בכיכר סטרומצקה). הפראגים בפרט והצ’כים בכלל היו אחת האומות הראשונות בעולם שהתחילו לדבר על מושגים של התעוררות לאומית ומאבקם לעצמאות במאות ה-14-15 היה בעל מרכיבים לאומים-דתיים וכלכליים (מלחמת מעמדות בין העירוניים לבין בני האצולה).
גשר קארל
כנסיית סנט ויטוס – מהסממנים הבולטים ביותר של תקופת השגשוג של פראג (צילומים מקוריים)
הרפורמציה מגיעה לעיר פראג:
בתקופה זו עולה על הבמה המרכזית של פראג תיאולוג ומרצה בשם יאן הוס, שמטיף לרפורמציה ולמרד בשלטון (כמעט שישה עשורים לפני שמרטין לות’ר יצית את תנועת הרפורמציה הגדולה שתגרור את אירופה כולה למלחמות דת). הוס הועלה על המוקד בפראג ב-1415, מה
שהביא לפרוץ מרד “ההוסיסטים”, שנלחמו נגד הממסד הקתולי-גרמני. המרד היה ארוך והגיע לשיאו בשנות ה-70 של המאה ה-15.
המרד הפך במהרה למלחמת אזרחים בין שתי קבוצות של צ’כים (שכולם היו תומכי הוס) – האוטראקוויסטים, שהיו מתונים ותמכו בהידברות עם השלטון הגרמני של האימפריה הרומית הקדושה, והתבורתים, שהיו קיצונים ודחו מכל וכל שיח עם הגרמנים.
פעולות המרד של ההוסיסטים הפכו לשם דבר בקרב ארגוני מהפכניים מסביב לעולם עד לימינו. בתחילה הם הרסו כנסיות קתוליות באישון ליל, אך עד מהרה הם החלו פורצים למחנות צבא עם עגלות עץ משוריינות ומתחילים מהומה מתוך המחנה. הם פרצו למשרדי הקונסולים וזרקו אותם מחלון בניין העירייה (פעולה שתהפוך לאחד מסימני ההיכר של העיר פראג). המרד תחת הנהגתו של כומר בשם יאן זליבסקי, גבר והתעצם והפך ללחימת גרילה המבוססת על חקלאי האזור.
בתמונה: יאן הוס
מלחמת האזרחים הצ’כית הסתיימה בניצחון של הגרמניים והאוטראקוויסטים המתונים, אך המרד ההוססטי לא שכך באמת, כיוון שהוא יצר את הבסיס להקמת ארגון האחים הבוהמי שמאוחר יותר הביא להתפשטות הרפורמציה ולהתחלת התגבשות הרעיונות הלאומיים הבוהמים-צ’כיים. לאחר המרד ההוסיסטי התחזק המעמד של פראג כעיר סחר וכמרכז תעשייתי/חקלאי, אך המתח הלאומי-דתי לא נחלש.
האנדרטה של יאן הוס – היום מדובר בגיבור לאומי של צ’כיה (צילום מקורי)