ההיסטוריה של פראג

מידע כללי

כמו כל מדינות מרכז אירופה (פולין, צ’כיה, סלובקיה והונגריה), סבלה צ’כיה תהפוכות והחלפות ידיים רבות. ההיסטוריה של העיר פראג מתחילה בהיותה “יתד” הנטוע בין המזרח הרוסי למערב הגרמני והיא מושפעת עד ימינו במאבק בין המזרח למערב. פראג הייתה בעברה מרכז אירופה (בימי המלך קארל), אך במרוצת השנים היא עברה ידיים בין שלטונות גרמניים ושלטונות רוסיים. הלאום הצ’כי, שהוא אחד הלאומים הראשונים שהתחיל להגדיר את עצמו ככזה, היה מדוכא וניסה להשיג עצמאות ואוטונומיה במספר דרכים, כאשר מטרה זו הושגה בצורה מוחלטת בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה ולאחר הנפילה של הגוש הקומניסטי.

ההיסטוריה של העיר פראג מרתקת וכוללת שינויים ותהפוכות רבים. שווה לתת מבט קצר על ההיסטוריה של העיר וכך להבין בצורה טובה יותר את מה שרואים בה.

ההיסטוריה של פראג - חלק א'

ראשיתה של העיר פראג:

אזור גדות נהר הוולטובה, האזור בו ממוקמת פראג כיום, היה מיושב בבני אדם לפני שנים רבות. הממצאים הארכיאולוגיים העתיקים ביותר שנמצאו בו מצביעים על התיישבות אנושית עוד מהתקופה הפליאוליטית (תקופת האבן). בערך בשנת 2000 לפנה”ס הקימו באזור זה שבטים קלטיים ישוב קטן שלא ממש האריך ימים. את מקומם של הקלטים תפסו שבטים ממוצא גרמאני. אלה עזבו לטובת עמים סלאבים, שאיבדו את השליטה באזור לפרקים לשבטים מונגולים, כאשר כפי שכתבנו בפתיחה סיפור המאבק בין הסלאבים ממזרח לגרמאניים ממערב יהפוך להיות סיפורה של פראג בפרט וצ’כיה בכלל עד ימינו אנו. הסיבה הגיאוגראפית למאבק זה הוא מיקומה של העיר בצומת דרכים חשובה המובילה ממערב אירופה למזרחה, ולמעשה מקשרת בין גרמניה לרוסיה (ראה בהמשך).

העיר פראג כפי שאנו מכירים אותה כיום, נוסדה בסביבות המאה התשיעית לספירה. האגדה המקומית קושרת את הקמת פראג לדמות מיתולוגית בשם הנסיכה ליבושה (libushe) שמתוארת כאמהּ של האומה הצ’כית. לליבושה (שהיא כנראה דמות הלקוחה מאלה פגאנית, אותה עבדו תושבי האזור המוקדמים) מיוחסת ייסודה של שושלת המלוכה פְּרֵמִישְׁלִיד ששלטה בעיר שנים רבות (וכנראה עבדה רבות כדי לשכנע את בני עמה שהם אכן נצר ישיר של ליבושה). תחילתה של העיר הייתה בטירה שבנו בני משפחת פרמישלד הקרויה בימינו וישהראד (Vyšehrad, “טירה גבוהה”). אז נקרא המבצר “מבצר פְּרָהָה (Praha). בחירת מקום בנייתו של מבצר פרהה על גדת נהר הוולטובה הייתה מכיוון שהוא נמצא בסמוך לדרך מסחר חשובה שבין גרמניה לרוסיה. המבצר וסביבתו משכו אליהם סוחרים, אצילים, בעלי מלאכה ואנשי דת מרחבי אירופה. בהדרגה הפך המבצר לעיירה קטנה שנקראה על שם המבצר פראג, ולאט לאט צמחה וגדלה לכיוון העיר העתיקה של פראג.

בתמונה הקמתה של של פראג על גבעת וישהראד
הדמות העומדת היא של הנסיכה ליבושה (ציור של Josef Mathauser)

היותה של פראג עיר נוצרית העניקה לה ולבוהמיה כולה סוג של “הגנה”, לה זכתה בניגוד לרוב הערים הסלאביות שהתמודדו עם פשיטות וחטיפות. אך למרות הגנה זו, אצילים גרמניים נכנסו אליה והביאו לכניעה מוחלטת בימיו של ואצלב הקדוש (על שמו קרויה כיכר ואצלב), שביום מותו במאה העשרית לספירה הפך את פראג לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה ובכך למעשה חיסל את עצמואתה של פראג ובוהמיה.

בניית הגשר והמעבר לצידו השני של נהר הוולטובה:

למעשה אנחנו קופצים 300 שנה קדימה, לאחד האירועים החשובים בהיסטוריה של פראג (כיאה לעיר הבנוייה על גדות נהר) – בניית “גשר יהודית“, הגשר הראשון שנבנה בעיר על ידי המלך ולדיסלב השני ב-1170. שמו של הגשר ניתן לו על שמה של הורגת הקיסר הרומי (דמות קדושה לקתולים הרבה יותר מאשר ליהודים).

בניית גשר יהודית סימנה את אפשרות המגורים בחלקה החדש של העיר והיציאה ממתחם העיר העתיקה. חמישים שנה מאוחר יותר הוקם רובע “מאלה סטרנה” (Malá Strana “הצד הקטן”), שהיה מיושב בעיקר בבני שבטים גרמאניים שהתגוררו באותו זמן בפראג וזכו לאוטונומיה לאומית מסוימת (משמעות המילה “סטרנה” בזמן זה הייתה למעשה מעין פוליס עצמאית). גשר יהודית שימש כמקשר יחידי בין התושבים משני צידי הנהר קרוב למאה חמישים שנה, עד שלא עמד בעומס השטפונות והתמוטט ב-1348.

תור הזהב הראשון של פראג:

תור הזהב הראשון של העיר היה במאה ה-14 תחת שלטונו של קארל הרביעי. קארל, שהפך ממלך בוהמיה לשליט המרכזי של האימפריה הרומית הקדושה והפך את פראג לבירתה, הפך את פראג בתקופה זו למעצמה בינלאומית. תחת שרביטו של קארל הוקמו סדרה של מבנים חשובים בעיר, שאת רובם אנו יכולים לראות אפילו היום.

קארל הקים גשר חדש – “גשר קארל” המפורסם, שאיפשר את המעבר הרציף בין שני צידי העיר. הוא הקים גם את העיר החדשה של פראג וכן מבני דת, תרבות והשכלה כמו הקתדרלה של ויטוס הקדוש, והאוניברסיטה של פראג (האוניברסיטה העתיקה ביותר במרכז באירופה).

גם היהודים היו חלק חשוב מכלכלת פראג באותן שנים, ולזכויות ולחופש אותם הם קיבלו הייתה תרומה לפיתוח הכלכלי של העיר. לראייה אפשר לראות את בית הכנסת הישן חדש של פראג שנבנה בתקופה זו. גם היהודים זכו לעיירה קטנה משלהם בעיר (באותה תקופה לא הייתה פראג עיר אחת אלא מספר ערים עצמאיות קטנות, מה שמסביר את כמות בתי העירייה המפוזרים בעיר).

הפיתוח הכלכלי הפך את פראג לאזור עשיר ורב כוח. היא הפכה להיות אחת הערים העשירות במרכז אירופה וניהלה מערכת מסחר עצמאית מול מדינות כמו הולנד ואיטליה. דבר זה יצר מעמד ביניים עירוני חזק מאוד עם אוטונומיה עצמאית, מה שהוביל להתעוררות לאומית צ’כית והתעוררות דתית פרוטסטנטית (שעוד לא ידעה שהיא כזאת) שאיימה על השליטים הקתוליים והזרים. המתח הביא למצב משברי בתקופת שלטונו של המלך ואצלב הרביעי (1378-1419). לא עזרו ניסיונות מתן האוטונומניה אותה קבלו תושבי פראג, כמו הזכות להקים מועצה אוטונומית (אז נבנה מבנה בית העירייה הישן בכיכר סטרומצקה). הפראגים בפרט והצ’כים בכלל היו אחת האומות הראשונות בעולם שהתחילו לדבר על מושגים של התעוררות לאומית ומאבקם לעצמאות במאות ה-14-15 היה בעל מרכיבים לאומים-דתיים וכלכליים (מלחמת מעמדות בין העירוניים לבין בני האצולה).

גשר קארל

כנסיית סנט ויטוס – מהסממנים הבולטים ביותר של תקופת השגשוג של פראג (צילומים מקוריים)

הרפורמציה מגיעה לעיר פראג:

בתקופה זו עולה על הבמה המרכזית של פראג תיאולוג ומרצה בשם יאן הוס, שמטיף לרפורמציה ולמרד בשלטון (כמעט שישה עשורים לפני שמרטין לות’ר יצית את תנועת הרפורמציה הגדולה שתגרור את אירופה כולה למלחמות דת). הוס הועלה על המוקד בפראג ב-1415, מה

שהביא לפרוץ מרד “ההוסיסטים”, שנלחמו נגד הממסד הקתולי-גרמני. המרד היה ארוך והגיע לשיאו בשנות ה-70 של המאה ה-15.
המרד הפך במהרה למלחמת אזרחים בין שתי קבוצות של צ’כים (שכולם היו תומכי הוס) – האוטראקוויסטים, שהיו מתונים ותמכו בהידברות עם השלטון הגרמני של האימפריה הרומית הקדושה, והתבורתים, שהיו קיצונים ודחו מכל וכל שיח עם הגרמנים.

פעולות המרד של ההוסיסטים הפכו לשם דבר בקרב ארגוני מהפכניים מסביב לעולם עד לימינו. בתחילה הם הרסו כנסיות קתוליות באישון ליל, אך עד מהרה הם החלו פורצים למחנות צבא עם עגלות עץ משוריינות ומתחילים מהומה מתוך המחנה. הם פרצו למשרדי הקונסולים וזרקו אותם מחלון בניין העירייה (פעולה שתהפוך לאחד מסימני ההיכר של העיר פראג). המרד תחת הנהגתו של כומר בשם יאן זליבסקי, גבר והתעצם והפך ללחימת גרילה המבוססת על חקלאי האזור.

בתמונה: יאן הוס

מלחמת האזרחים הצ’כית הסתיימה בניצחון של הגרמניים והאוטראקוויסטים המתונים, אך המרד ההוססטי לא שכך באמת, כיוון שהוא יצר את הבסיס להקמת ארגון האחים הבוהמי שמאוחר יותר הביא להתפשטות הרפורמציה ולהתחלת התגבשות הרעיונות הלאומיים הבוהמים-צ’כיים. לאחר המרד ההוסיסטי התחזק המעמד של פראג כעיר סחר וכמרכז תעשייתי/חקלאי, אך המתח הלאומי-דתי לא נחלש.

האנדרטה של יאן הוס – היום מדובר בגיבור לאומי של צ’כיה (צילום מקורי)

ההיסטוריה של פראג - חלק ב'

תור הזהב השני של פראג והפיתוח המדעי:

במאה ה-16, לאחר שניצוצות המרד כמעט כבו, אזור בוהמיה כולו עבר לידיים של בית הבסבורג (Habsburg) ששלט באימפריה האוסטרו-הונגרית. למרות שבית הבסבורג היה מאופיין באמונה קתולית חזקה והשסע הדתי-לאומי בעיר התחזק, עסקו התושבים של פראג בליקוק פצעי המרד והעדיפו לעסוק בכלכלה על פני המשך המרד. כך חזר השגשוג הכלכלי, התרבותי והמדעי לעיר פראג.

באותן שנים פעלו בפראג שמות בינלאומיים בתחומי המדע, בעיקר בתחום האסטרונומיה. השם המפורסם ביותר הוא טיכו בראהה, האיש שגילה את הקסיופיאה, ואיך “כוכב נולד” (תופעה מדעית הנקראת כיום “נובה”). בראהה קבור היום בכנסיית טין בקבר שנהב מדהים. מלבד בראה, יוהנס קפלר גם הוא הפך להיות שם גדול באסטרונומיה העולמית. קפלר הסביר כיצד כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו נעים. הוא הראשון שהבין שהם נעים באליפסה (ולא במעגל) והיה אחד מהחוקרים שקידם את הטלסקופ של גלילאו. קפלר הפך לאחד מגיבורי העיר פראג למרות שהיה גרמני, כיוון שהפנה עורף למולדתו הישנה שהכריזה על אימו מכשפה. ביתו (בית האסטרונום) הוא אתר תיירות לאומי של פראג הנמצא ליד גשר קארל.

טיכו בראהה (מתוך ויקי-שיתוף)

יוהנס קפלר (מתוך ויקי-שיתוף)

פרוץ מלחמת שלושים השנה בפראג:

באביב 1618 התכנסו נציגי כל המעמדות בני בוהמיה לקונגרס בבית העירייה. המששל הגרמני שהיה קתולי ניסה להילחם בהתשפטות הרפורמציה וכתבי לותר ולכן סגר שתי כנסיות לותרניות בפראג. הבוהמיינים, בהנהגת האצילים שלהם, הבינו שאין להם ברירה אלא להתקומם, לכן הלכו אצילי בוהמיה וזרקו מחלון טירת פראג שלושה אנשי אצולה ושלטון אוסטרו-הונגריים (מבית המלוכה הבסבורג ששלט באותו זמן באזור). לאחר השלכת נציג ממשל קתולי מהחלון (זו הייתה כבר ההשלכה השנייה של הצ’כים, שהפכו צורת מחאה זו לפטנט הרשום עליהם), התחילה מלחמת שלושים השנה.

המקומיים השוחרים לחופש ניסו את מזלם בניסיון התמודדות מול המלוכה הקתולית של האימפריה האוסטרו-הונגרית, ואין זה מפתיע במיוחד שהם הפסידו לחלוטין. הפסד זה הביא לפגיעה אנושה בחופש הדתי ובהגדרה העצמית של התושבים הפרוטסטנטים-צ’כיים בפראג.

הפסד זה היה הסימן לקץ תור הזהב של פראג. המלך פרדיננד העביר את מקום מושבו מפראג לוינה, וגם לאחר שהשליטה בפראג עברה לידיים צרפתיות או שבדיות לזמן מה, לא חל בה שינוי. תושבים רבים עזבו את העיר כאשר בסוף המאה ה-17 פרצה שרפת ענק שנתנה לעיר את המכה הניצחת.

המהפכה התעשייתית ועלייתה המחודשת של העיר פראג:

במאות ה-18 וה-19 התחילה התעוררות מחודשת של העיר. במאה ה-18 התבצע האיחוד הראשון של מרבית שכונות העיר (כאשר רובע היהודים יוזפוב ורובע וישהראד יצורפו לעיר רק במאה ה-19). המהפכה התעשייתית הביאה לפיתוח מואץ של פראג בשל מרבצי הפחם והברזל המצויים בסביבתה. התעשייה ואיתה כמות התושבים החלו לצמוח במהירות.

התעוררות לאומית חדשה והקמת צ’כוסלובקיה:

גם בתקופה זו החלו להישמע שוב קריאות לאומניות בפראג. המהפכנים הלאומיים החדשים דוכאו תחילה, אך במהרה הם החלו להשתלט על העיר. לאחר השתלטותם הם התחילו לצמצם את ההשפעה הגרמנית בפראג. את מבוקשם קיבלו המהפכנים הלאומיים הצ’כיים לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם נפילת האימפריה האוסטרו-הונגרית. יחד עם תקומתם של מדינות לאום רבות במזרח אירופה ובאזור הבלקן, נולדה גם מדינה חדשה המערבת שני לאומים – צ’כוסלובקיה – ופראג הפכה לבירתה. מהלך זה הובילו שניים מהמדינאים הגדולים של צ’כיה ומגיבורי העיר פראג – אדוארד בנש ויאן מסטריק – שהיו בכלל אנשי אקדמיה ורוח. השניים ניצלו מהלכים דיפלומטיים ואת העובדה שהצ’כים והסלובקים לחמו לצד בנות הברית על מנת לקבל את תמיכת ארה”ב והמערב בהקמת המדינה החדשה.

מאורע זה חוגגים בפראג בחג הלאומי החשוב ביותר של העיר ב-28 לאוקטובר.




מלחמת העולם השנייה – פראג חוזרת להיות תחת שלטון גרמני:

בתקופה שבין שתי מלחמות עולם העיר פראג הגדילה את שטח השפעתה ואת מספר תושביה, כאשר ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר מעל 900,000 איש.
אחוז הגרמנים הגבוה הביא לדרישות טריטוריאליות של הנאצים, שרצו לקבל את חבל הסודטים של צ’כיה. ב-1938 ניתן חבל הסודטים   להיטלר ולגרמניה על “מגש של כסף”. מדינות המערב, שהיו אמורות להגן על צ’כיה, וויתרו עליה כיוון שחשבו שבכך ירגיעו את השד הגרמני. מדינות המערב וויתרו על צ’כיה פעם נוספת בתחילת מלחמת העולם השנייה, כאשר הגרמנים כבשו את צ’כיה על אף הנסיונות של המחתרת הצ’כית. הגרמנים שלטו בצ’כיה ובעיר פראג במשך שבע שנים, כאשר במהלכן הביאו למותם של כמעט כל היהודים שהתגוררו בפראג (קרוב ל-50,000).

פראג תחת שלטון קומוניסטי:

השלטון הנאצי בעיר החזיק מעמד עד יום השחרור, 8 במאי 1945. ביום זה כבשו הסובייטים את פראג בסיוע מורדים צ’כים. למעשה, לאחר מלחמת העולם השנייה וויתרו ארצות המערב על צ’כיה ופראג פעם נוספת: המפלגה הקומוניסטית זכתה אמנם בבחירות הראשונות (כאשר קיבלה שליש מהקולות), אך היא השתלטה על המדינה והפכה את פראג וצ’כיה לגרורה סובייטית. הסובייטים הפכו את פראג לבירת הרפובליקה הקומוניסטית של צ’כוסלובקיה וב-1955 צירפו את צ’כיה לברית וורשה. השלטון הקומוניסטי פגע אנושות בחופש הלמידה, הביטוי והיצירה של אנשי פראג וצ’כיה, והלחץ הציבורי הביא את המפלגה הקומוניסטית המקומית ברשות אלכסנדר דובצאק (Alexander Dubček) ליצור קומניזם נאור, שכונה “קומונזים עם גוון הומני”. הרוסים לא אהבו את הניסיון הזה בלשון המעטה, ודיכאו במהירות את ניסיון יצירת הקומניזם החדש. אירוע זה היה אירוע בעל הד כללי בעולם המערבי, ואפילו בעברית נכתב בעקבותיו השיר – “שיר שחלמתי על פראג”.

תקופת השלטון הקומניסטי בפראג התאפיינה בהרבה סממנים שלטוניים של הדוב הרוסי, כמו כרזות של סטאלין, פסלים של לנין ומרקס אשר מילאו את רחובות פראג. (סממנים לתקופה זו ניתן לראות במוזיאון הקומוניזם בעיר).

“הלכתי ברחובות פראג, על אחד הדוכנים היה רשום ‘פועלי כל העולם התאחדו או שאני יורה’. ביום זה אחזה בי פאניקה. עצרתי מונית וביקשתי אל הגבול האוסטרי…” (הלילה השביעי – חשבון נפש של קומניסט/ ל. מאנצ’יקו)

מהפכת הקטיפה ועצמאותה המחודשת של צ’כיה:

החופש והעצמאות המיוחלת הגיעו לעיר רק ב-1989 עם נפילת חומת ברלין, ובעקבות הנהגתה של מהפכה שקטה שכונתה “מהפכת הקטיפה”, בה נלחמו סטודנטים חמושים בפרחים בחיילים חמושים והשיגו עצמאות לצ’כוסלובקיה. כמנהיגה של צ’כוסלובקיה המתחדשת נבחר אחד המנהיגים המיוחדים ביותר – ואצלב האוול – סופר ופילוסוף, שהמשיך את המסורת הפראגית-צ’כית של מנהיגים שהיו בעברם אנשי רוח (כמו למשל תומס מסריק לפניו).

ב-1993 החליטו שני הצדדים להיפרד וצ’כיה הפרוטסטנטית נפרדה מסלובקיה הקתולית, ופראג הפכה לבירתה של הרפובליקה הצ’כית. מאורע זה נחגג בפראג בכל ה-1 לינואר. בשנת 2010 הצטרפה צ’כיה לאיחוד האירופי ופראג הפכה לאחת מערי הבירה החשובות של אירופה והצומחות כלכלית שבהן.

לחובבי השופינג כדאי להכיר את קניון פאשן ארנה | Fashion Arena - קניון העודפים הגדול ביותר בצ'כיה בו יש יותר מ-200 חנויות המציעות הנחות בין 30% ועד 70%, בנוסף יש בקניון החזר מס - כך שתוכלו לקבל חזרה 12% מעלות הקניות, ומעבר לכל זה יש הנחה מיוחדת לגולשים של הכל על » למידע נוסף.

לפרסום עסק העוסק בפראג באתר, אנא צור קשר.

תצלום ממהפכת הקטיפה