מסלול מומלץ בעיר
הגטו היהודי בונציה (Venetian Ghetto) – נפתח בנקודה היהודית הנמצאת במערב העיר, בסמוך לתחנת הרכבת הראשית. הגטו של ונציה הוא הגטו העתיק ביותר בעולם. לאחר גירוש ספרד (1492) הגיעו לעיר יהודים רבים. בתחילה הם זכו לזכויות ומצבם הכלכלי היה די טוב. בשנת 1516 החליטו השלטונות ליישב את היהודים במקום מרוכז אחד (לקריאה מורחבת על – ונציה והיהודים).
הרובע היהודי הראשון נבנה בסביבת בית היציקה (ג’יטו), ומאז – המונח “גטו” Ghetto משמש לתיאור שכונות יהודיות נבדלות מאחרים באירופה.
המתחם הראשון שנבנה עבור היהודים בונציה נקרא “הגטו החדשGhetto nuovo. למרבה הפלא, בשנת 1541 התווסף דווקא ה”גטו הישן”Ghetto Vecchio וכאילו כדי “לבלבל את האויב” – מתחם הגטו השלישי והאחרון שצורף לאחרים בשנת 1633 נקרא “הגטו החדש ביותר”Ghetto Novissimo.
התושבים חיו בצפיפות ובדוחק ונאלצו לבנות “רבי קומות” בסמטאות הדחוסות.
כיום הבתים מוזנחים וביניהם מתוחים חבלי כביסה צבעונית.בסמוך לכיכר המרכזית, ליד בית האבות, נמצא קיר-הנצחה שהכין האמן ארביט בלאט. הוא היה צייר ופסל ניאו-אימפרסיוניסטי יליד קובנה 1908, ונפטר בשנת 1990. בסדרת תחריטי נחושת הוא תיאר אירועים בתהליך השמדתם של יהודי ונציה בשואה, כולל הרב אדולף אוטולונגי. בסוף המלחמה נשארו בעיר 560 יהודים. במרכז הגטו נמצאת ככר גדולה ובה באר עם תבליט של גור-אריה-יהודה, זכר לימים יפים יותר.כיום, בגטו יש בית אבות פעיל, מוסדות חינוך, מרכז קהילתי מרשים וחנויות לתשמישי קדושה. צעירי חב”ד מזמינים להניח תפילין ואף לסעודות כשרות, כולל המאכל המפורסם – ‘פיתה קון פלאפל’…
לקריאה נוספת על הגטו היהודי בונציה – Venetian Ghetto »
הרובע היהודי וקיר ההנצחה ללוחמים היהודים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה (צילום: איילה לוי)
הבית המוזהב (Ca’ d’Oro) – נמשיך לאורך התעלה הגדולה ונתפעל מהארמונות המרשימים אשר נבנו עבור המשפחות החשובות של העיר. סגנון הבנייה הוונציאני משלב באופן ייחודי ביותר קלאסיקה עם גותיקה ועם סגנון ביזנטי (למידע מורחב על – אדריכלות בונציה). דוגמא מופלאה נראה ב”בית המוזהב” מהמאה ה-15, בגדה הימנית של התעלה הגדולה. זהו ארמון עתיק ומפואר שנבנה עבור משפחת אצולה (דוג’ים) בימי הביניים. בעבר היה קיר החזית מצופה בשיש וזהב. הקומות השונות מעוטרות בחלונות דמויי תחרה עדינה ומרהיבה! בקומה הראשונה יש שדירה של עמודים (לוג’ה) עם קשתות ביזנטיות. מעל, קומת מגורים עם קשתות גותיות ומרפסות עם עיטורים קורינתיים. בתוך המבנה יש פאטיו מעוטר. כיום נותר העיצוב החיצוני המרשים, ללא ציפוי הזהב, והארמון משמש לגלריה פרנקטי (Galleria Franchetti) לציור ופיסול.
לקריאה נוספת על הבית המוזהב – Ca’ d’Oro »
“בית הזהב בונציה” (צילום: Didier Descouens, רישיון)
גשר ריאלטו (Ponte di Rialto) – נגיע אל הגשר המקורה, אשר נבנה על יסודות מוצקים במקום הצר ביותר בתעלה הגדולה, באורך 25 מ’. ייתכן שהשם הוא חיבור של rivo alto “הגדה הגבוהה”. הגשר מהווה את המרכז המסחרי של העיר ונציה. עולים במדרגות עד לשיא הגובה, ומשם יורדים שוב.
אפשר ללכת במסלול לאורך המעקים החיצוניים של הגשר, או במסלול שעובר בין שתי שורות של חנויות יוקרה, וביניהן שלל דמויות פינוקיו, מוצרים מגוונים מזכוכית מורנו, ושפע מסיכות ותחפושות-קרנבל. גם אם לא קונים – בהחלט נהנים מיופי של חלונות ראווה צבעוניים ומעוצבים להפליא!
מומלץ לראות את הגשר בשעת הדמדומים והשקיעה – רומנטיקה במיטבה! עם זאת, סוג של אזהרה – הכל יקר מאד: שתייה, גלידות ובוודאי ארוחות!!!!
לקריאה נוספת על גשר ריאלטו – Ponte di Rialto »
גשר ריאלטו (צילום: לא ידוע)
כיכר סן מרקו Piazza San Marco – בקצה הדרומי-מזרחי של התעלה הגדולה נמצאת הכיכר המפורסמת, המוקדשת למרקוס הקדוש. על פי המסורת הנוצרית, מרקוס היה הבישוף הראשון של אלכסנדריה. שרידי גופתו נגנבו מאלכסנדריה והועברו על ידי סוחרים לונציה, שם בנו לכבודו את הבזיליקה היפה. מאז, הסמל של ונציה הוא סמלו של מרקוס – האריה המכונף. במאה ה-8 ונציה התחזקה ונעשתה לעיר-מדינה עצמאית ומעצמה ימית חשובה במסחר בין מזרח ומערב. אזור הכיכר סביב הבזיליקה היווה את מרכז המסחר והשלטון של העיר. נפוליאון תיאר את הכיכר כטרקלין המרשים ביותר באירופה.
כיום הכיכר הומה מיונים ותיירים. אנו נתעכב בבזיליקה ובמגדל-הפעמונים (הקמפניילה) שלה, בארמון הדודג’ים, ובפיאצטו הסמוכה.
לקריאה נוספת על כיכר סן מרקו – Piazza San Marco »
- בזיליקת סן מרקו (Basilica di San Marco)
הכנסייה נבנתה במאה ה-11 עבור הדודג’ים. לבזיליקה המרהיבה יש צריחים מחודדים וכן כיפה ביזנטית ענקית וסביבה ארבע כיפות קטנות יותר.
הכיפות יוצרות דגם של צלב שכל זרועותיו שוות. בחזית יש 5 שערי כניסה מרשימים מפוסלים בשיש צבעוני ומעוטרים בפסיפסים, וגם הכניסה מצופה שיש ומעוטרת בפסיפסים מוזהבים של סיפורי התנ”ך.
מאז המאה ה-18 הבזיליקה היא הקתדראלה הראשית של ונציה. הכניסה חינם (בלבוש צנוע), ולמרות התור הארוך מומלץ מאד לבקר בה – מבחוץ ומבפנים! לקריאה נוספת על בזיליקת סן מרקו – Basilica di San Marco »
כיכר ובזיליקת סן מרקו (צילומים: Nattfodd ,Gryffindor)
- מגדל הפעמונים (Campanile di San Marco)
זהו המבנה הגבוה ביותר בונציה, כ-100 מ’. המגדל מלבני וזויותיו ישרות. כיפתו מחודדת בצורת פירמידה.
בחזית המגדל ניצב שעון הפועל ברציפות מאז 1499. על גגו בנויים שני פסלי נחושת של ה”מורים” (כושים, שהיו מובאים לונציה בתור שבויים), ובידיהם הם מכים בפעמון בכל שעה.
לפי האמונה הונציאנית, כאשר המלאך בראש המגדל מביט לכיוון הבזיליקה – צפויה הצפה בעיר…למרות זאת, מומלץ לטפס במעלית לראש המגדל (בתשלום) ולצפות מהמרפסת אל נוף הכיכר והעיר. לקריאה נוספת על מגדל הפעמונים – Campanile di San Marco »
- מגדל השעון (Torre dell’Orologio)
המגדל הרנסני נבנה בסוף המאה ה-15 והתפרסם בגלל שני הכושים (‘מאורים’) מברונזה המכים בפטישים בכל שעה עגולה, כבר 500 שנים…
- ארמון הדודג’ים (Palazzo Ducale)
במאה ה-7 הוקמה בונציה רפובליקה, בשלטונם של “דוג’ים”. עשר משפחות אצולה אוליגרכיות נבחרו לשמש ‘מועצה’ אשר טיפלה בענייני ביטחון ובקשרי חוץ. מתוך מועצה זו נבחר דוג’ה (‘דוכס’), שהיה מושל העיר והשופט העליון.
הארמון נבנה מהמאה ה-12 ושימש בית המושל ומושב הממשלה, והיו בו בית המשפט ובית הסוהר. הארמון משקף את עושרה של העיר באותה עת. החזיתות מעוטרות בשיש לבן וורוד, בפינות האולם נצבות יצירות מסיפורי התנ”ך וגם חצר הארמון הרנסנסית מעוטרת בפסלים. הביקור בארמון מחייב תשלום יקר, אך שווה. מומלץ להכנס גם לכלא העתיק. לקריאה נוספת על ארמון הדוג’ה (פאלאצו דוקאלה) – Palazzo Ducale »
- גשר האנחות (Ponte dei Sospiri)
הגשר מהמאה ה-16 מחבר בין ארמון הדוג’ים לבין בית הכלא העתיק של העיר ויוצר מסדרון סגור בין שני הבניינים, מעל ריו דל פאלאצו. האסירים היו נשפטים בארמון הדוג’ה, ומי שדינו נחרץ היה מובל דרך הגשר אל הכלא. כשהאסירים עברו במסדרון והציצו דרך הסורגים, הם היו משמיעים אנחות-בכי וייאוש. אחד האסירים המפורסמים שנכלאו שם היה ג’קומו קזאנובה, אשר נעצר ונכלא בידי האינקוויזיציה בעקבות אישומים שונים, כולל פגיעה במוסריותן של נשים נשואות…יפה להשקיף אל גשר האנחות מכיוון גשר פאליה שליד הארמון. ביקור בארמון כולל גם מעבר בתוך הגשר. לקריאה נוספת על גשר האנחות – Ponte dei Sospiri »
- מכאן נפנה לכיוון היציאה אל הים, דרך Piazzetto San Marco.
כאן ניצבים עמודי סן מרקו וסן תיאודורו, שבראשם סמל העיר – האריות המכונפים. לפי המסורת, אין לעבור בין שני העמודים. בסמוך מוצב פסל שבו הרקולס נושא את כדור הארץ על כתפיו. בכל חודש מאי נערך טקס סמלי וצבעוני, שבו ונציה ‘מתחתנת’ עם הים. זה הזמן למנוחה, אם-כי בתי הקפה שברחבה הגדולה (פלוריאן או לבאנה) מאד יוקרתיים ויקרים. אפשר להסתפק בשיטוט ברחבה הסמוכה ולהתענג מהמוסיקה שמנעימות התזמורות של בתי הקפה, בעיקר בשעות הערב.
הבתים באי בוראנו (צילום: איילה לוי)
מוזיאונים וגלריות ברחבי העיר – שוחרי האמנות יוכלו לבלות זמן רב במוזיאונים ובגלריות בעיר, שהתפתחו בתקופת הזוהר של העיר. נתמקד באתרים בגדה הימנית, תחילה בגלריה הגדולה גלריית האקדמיה (Gallerie dell’Accademia). מומלץ לשוט לכאן בוואפרטו עד לתחנה בשם זה, ולהמשיך ברגל 5 דקות. האקדמיה הוקמה במאה ה-18 ותחילה הוצגו בה יצירות מימי הביניים ומהרנסנס הונציאני, אשר במאה ה-15 התחרה עם אומנות פירנצה ורומא. בהמשך נוספו יצירות המשקפות את ההשפעה הגדולה של הסגנון הביזנטי על האמנים מונציה. המוזיאון מציג יצירות-מופת של אמנים ידועי-שם כמו טיציאן וטינטורטו.
מוזיאון חשוב אחר שוכן ב”ארמון הלא גמור” בו התגוררה פגי גוגנהיים, שהייתה אספנית אומנות.
במוזיאון מוצגות באופן קבוע מיטב מיצירות האמנות מאירופה וארה”ב במאה ה-20, כמו של פיקאסו שאגאל, בארוק, דאלי, קנדינסקי, קלה, מירו, מגריט ועוד. כמו-כן מתקיימות תערוכות מתחלפות. בחצר המוזיאון נמצא גן פסלים יפהפה ומומלץ!
בזיליקת סנטה מריה דה לה סלוטה (Santa Maria della Salute) הסמוכה נבנתה כאות-תודה לכבוד סיום המגיפה השחורה. לבזיליקה יש כיפה ענקית ובולטת, ובתוכה יצירות-מופת של ציירי הרנסנס הונציאנים טיציאן וטינטורטו. מול הבזיליקה נמצאת כיכר שוק תוססת.
המלצה נוספת היא לבקר במבנה סקואולה גראנדה די סן רוקו (Scuola Grande di San Rocco) אשר היה מוסד לימודי ומרכז חברתי ובו מיטב מציוריו של טינטורטו, הגאון מונציה. הוא השתמש בקומפוזיציות תיאטרליות, פרספקטיבות דרמטיות וצבעים עזים שבישרו על ניצני הבארוק בונציה. סמוך לשם נמצאת הכנסייה הגדולה סנטה מריה גלוריוזה דיי פרארי (Santa Maria Gloriosa dei Frari) ובה יצירות נוספות של טיציאן ודונטלו, וגם מצבות-הקבורה של האמנים קאנובה וטיציאן.
לאלו הרוצים פסק-זמן מההמולה, אך כבר קנו זכוכיות ממורנו ומיצו את הביקור בלידו (Lido) – מומלץ לשוט בוואפרטו כ-40 דקות ממרכז העיר, אל האי הקסום בוראנו (Burano). בעבר, האי היה כפר דייגים קטן. כבר מרחוק מבחינים בבתים שובי-הלב בצבעוניותם התמימה. כל חזית צבועה בגוון שונה ומובדל – כדי שהספן ידע לשוב לאשתו החוקית ולא יתבלבל…. בזמן שהנשים נשארו באי, הן התמחו באמנות רקמת התחרה. בכל מקום באי ישנם דוכנים עם מיטב התוצרת האותנטית. האווירה באי רגועה, קסומה ומשרה שלווה.
המלצות על ונציה תוכלו למצוא בעמוד התוכן שלנו – ונציה מידע כללי – המלצות.
