פריז בימי נפוליאון

פריז בימי נפוליאון

בימי המהפכה קצינים רבים בצבא הצרפתי איבדו את ראשם, ויש ואקום פיקודי בצבא הצרפתי ומשבר מנהיגות. אל הואקום הזה נכנס גנרל צעיר שצמח באקדמיה לקציני תותחנים של צרפת (נמצאת בפריז ופועלת עד היום) בשם נפוליאון בונפרטה. חיל התותחנים של הצבא הצרפתי בתקופה ההיא מזכיר במקצת את חיל האוויר שלנו כיום – חיל שדרש אנשים עם יכולת חישוב מתמטית ויכולות אישיות גבוהות מאוד, אך היה קצת מנותק מהצבא הצרפתי הכללי. נפוליאון עצמו לא היה קצין מבריק בתחילת דרכו (סיים במקום ה-43 מתוך 51 קצינים בני המחזור שלו), אך הוא היה מלא אמביציה והצליח בעזרת כישורים צבאיים (כולל ניצחונות מבריקים על הצבא הפרוסי שנחשב לצבא החזק ביותר באותם זמנים), פיקודיים ופוליטיים, להיות מנהיג הצבא הצרפתי.




פסל נפוליאון במתחם האינווליד

פסל נפוליאון במתחם האינווליד

הצבא הצרפתי של אותה תקופה היה “סטארט אפ” – הוא היה הצבא הראשון שהיה צבא לאום המושתת על שירות חובה בסדר גודל ענק. בעוד שצבאות אירופה היו ברובם צבאות של אנשי חרב ואנשי מקצוע, הצבא הצרפתי היה מבוסס על צרפתים חדורי מוטיבציה שנלחמו (בראשית הדרך) על ביתם ובהמשך על כבוד וחוזק מדינתם (משהו שמזכיר מאוד את צבא רומא בתחילת דרכה של האימפריה הרומית ואת כל צבאות הלאום כולל זה שלנו היום המובססים על אותו מודל). מודל זה איפשר לנפוליאון ולצרפת לבנות צבא ענק ומחויב שהגיע למצרים, איטליה ישראל ורוסיה.

לאחר שהפך להיות המפקד העליון של הצבא הצרפתי, נפוליאון השתלט על השלטון בצרפת. ב-1804 הוא מכתיר עצמו כקיסר צרפת ומנהיג אותה במלחמתה נגד כל אירופה ובהפיכתה ממדינה מוכה שחוותה מהפכה קשה, עוני ומוות לאימפריה. אולם, הוא גם מוביל מדינה שרק לפני מספר שנים יצאה מדיכוי מלכותי לחירות הדמוקרטיה, להיות שוב נשלטת על ידי שלטון דיקטטורי.

נפוליאון והצבא הצרפתי נעצרים פעמיים: בפעם הראשונה לאחר שהקואליציה נגדו פולשת לצרפת ומגיעה עד לפריז (1814) הוא מוגלה לאי אלבה, חוזר ומשתלט מחדש על השלטון ומנסה לצאת שוב למלחמה (יש שיגידו שהותקף). הוא מפסיד בקרב ווטרלו (1815), שבסיומו מוגלה שוב לאי סנט הלנה, שם חי עד סוף חייו (תקופה שהייתה מקור לקונספירציות אין סוף לגבי מותו וחידת סיום חייו של נפוליאון). בכל מקרה פריז חוזרת לידיים של משפחת המלוכה של לפני המהפכה ולואי ה-18 עולה שוב לשלטון.

שער הניצחון נבנה בהוראת נפוליאון (צילום מקורי)

המורשת של תקופת נפוליאון מורכבת. הוא היה דיקטטור, פגע בתחרות האמיתית על השלטון, אך חיזק את החירות האישית של האזרחים וכונן את קוד נפוליאון שנתן תוקף חוקי ברוח מגילת זכויות האדם והאזרח של המפכה. הוא הצליח להגיע עם צבא צרפת לקצוות אירופה (רוסיה) ומעבר לה (מצרים וישראל), אך גם הביא לכך שחיילים רוסים ואנגלים יהלכו ויצעדו על השאנז אליזה.

נפוליאון הופך את העיר פריז לאימפריה בפעם השנייה – הוא מוביל שלל מלחמה שנבזז ממדינות אירופה השונות (חלקו הלא מבוטל מוצג בלובר, חלקו מופנה לבניית מונומנטים אדירים כמו שער הניצחון שמנציח את הניצחון האדיר של נפוליאון בקרב אוסטרליץ’). אך האתר המזוהה ביותר עם תקופת נפוליאון בפריז הוא מתחם האינווליד (באזור האינווליד הקרוי על שמו). מתחם זה כולל מספר חלקים המנציחים את הצבא הצרפתי, כאשר ישנו מקום של כבוד אשר שמור לצבא הצרפתי בתקופת נפוליאון ובו קבור גם נפוליאון עצמו (בתוך כנסיית הדום שנמצאת בתוך המתחם).

מפה