פריז גדלה גם מבחינת תושבים (היא מגיע בתקופה זו ל-400,000 תושבים!) וגם מבחינת שטח – היא מחולקת ל-20 רבעים, ואנשי ביצוע כמו אדרכילים ומהנדסים משדרגים אותה ומחדשים מבנים: הלובר משופץ ונפתח מחדש, מתחם השלטון באיל דה לה סיטה עובר מתיחת פנים ולמעשה כל זכר לנזק ולכאוס של מלחמת מאה השנים נעלם מן העיר.
תקופת הפאר והשגשוג של פריז מביאה לעלייה באי השוויון. הפער בין המעמד הנמוך לאצולה ולבורגנות העשירה הולך ומחריף. בתחילת המאה ה-17 עוד מתקיימת אסיפת מעמדות בה לכל תושבי צרפת ופריז ניתנת הזכות להביע את עמדתם, אך זו תהיה הפעם האחרונה עד לימי המפכה הצרפתית. לואי ה-14 מחליט שהוא עוזב את משכן המלכים בלובר ועובר לארמון וורסאי המפואר והבזבזני. הלובר הופך להיות מקום הצגה של חפצי אמנות ושלל מלחמה של המלך לואי ה-14, ומסמל את התקופה הראוותנית הזו שכוללת מלוכה המנותקת מהעם.
בשנים אלה המלך לואי ה-14 חזק מאוד, הוא שולט באצילים שלו ובעם ביד רמה והשגשוג הכלכלי של פריז והצלחותיה הצבאיות של צרפת מקנות לו אחיזה נוחה במדינה ובשלטון, למרות התנהלות מנותקת מרגשי העם. למרות זאת, הניצנים לתסיסה נוצרו.
בד בבד עולים בפריז אינטלקטואלים בעלי שם עולמי עד היום כמו רוסו ומונטסקייה. ההוגים מציבים את עקרונות הדמוקרטיה וערכי החופש והחירות.
כתביהם (בעיקר של רוסו), שנלמדים באוניברסטאות ובמערכת ההשכלה שמתחזקת בד בבד עם השגשוג הכלכלי, מתחילים ליצור מחשבות של חירות ושחרור בקרב ההמון והמעמדות הנמוכים. המשבר הכלכלי שיחריף בחלק השני של המאה ה-18 והיחלשות כוחה של מעמד המלוכה (בעיקר לאחר ההחלפה של לואי ה-15 בלואי ה-16), יחד עם העלייה באי השוויון והפער בין המעמדות, מתחיל לאיים על העיר פריז, על צרפת כולה ויש שיגידו שעל כל אירופה.
גני ורסאי (צילום מקורי)
בתחילת המאה ה-18 מתחלף לואי ה-14 מלך השמש הכמעט כל יכול של צרפת במלך לואי ה-15. בשנים אלו הנסיקה והשגשוג של פריז עוד ממשיכים, הן בהיבט הבנייה (נבנים בין השאר כיכר קונקורד והפנתאון), הן בהיבט השלטוני-כלכלי והן בהיבט התרבותי (מוקמת יחידת הכבאים של פריז, הקטטומבות מוקמות וגם הקומדי פרסנז שמייצג את השגשוג של הדרמה בחיי פריז של אותן שנים). שם בולט באותה תקופה הוא מאדאם פומפדור שמשמשת כפטרונית של חיי האמנות והתרבות ומקדמת שמות ענק כמו וולטיר.
כיכר הקונקורד נבנתה בתקופת המלוכה של פריז