ספרד במאה העשרים והמאה העשרים האחת

מידע כללי

סוף המאה 19 ותחילת המאה העשרים הביאו בתחילתם בשורה כלכלית חדשה. במיוחד בצפונה של המדינה כאשר קטלוניה בעיקר (אך גם חבל הבאסקים) השתלבו היטב במהפכה התעשייתית שסחפה את אירופה והצלחו לצבור עוצמה רבה ולזכות ליותר ויותר אוטומניה פנימית. הפיתוח של אזורים אילו היה גדול, הוקמו אזורי תעשייה וערים כמו ברצלונה התרחבו מאוד בתקופה זו (תושבי העיר פרצו את חומות העיר העתיקה – הסטיוט וולה והתחילו להקים את אזור האישמפלה הייחודי והבורגני).

דוגמאות לבניית המודרניסטה באישאמפלה של ברצלונה – התפתחה והשתכללה בסוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים. (צילומים Jaume Meneses , Barcelona.cat)




מלחמת העולם הראשונה דלגה על ספרד באופן יחסי. היא לא הייתה קשורה למערכת הבריתות שסחפה את כל אירופה (בעיקר) ואת העולם כולו לריקוד של מוות ודם, וספרד זכתה לכמה שנים של שקט ושלווה. היא יכלה לבנות את עצמה ולהתחזק כלכלית ואמנותית – שמות כמו פיקאסודאליגאודי וחואן מירו פעלו באותה תקופה. בספרד מוזיאונים כמו מוזיאון הפארדו. במדריד המוזיאונים התרחבו מאוד והפכו את ספרד לאחת מהשמות הגדולים של עולם האדריכלות, הספרות והאמונות.

סלוואדור דאלי ואנטוני גאודי
מגיבורי התרבות והאומונות של ספרד והקטלנים במאה 19 וה20

אך השקט לא נשמר לזמן רב, הפערים הכללים שיצרה המהפכה התעשייתית, הרעינות הלאומים שהחלו להיות נושא שגור בכל אירופה הציתו ויכוחים בין הלאומים השונים בספרד ושסעים אידיאולוגים (בין לאומנים לבין רפובליקאים) העמיקו והתרחבו. השוויון הפוליטי מחד שהביא לחוסר יכולת להכריע על זהות השלטון וחוסר המשילות שהבאה לאלימות קשה ברחובות (רציחות פוליטיות במדריד, הרס מנזרים וכנסיות בברצלונה וכדומה).
כל אילו יצרו את הכר לפריצתה של אחת המלחמות הקשות ביותר שידע העולם לאחר מלחמת העולם הראשונה. מלחמות אזרחים הם תמיד נוראיות ומלחמת האזרחים של ספרד שהביא לרציחות בין שכנים, מוות המוני, ועוני קשה ופגיעה באוצרות תרבות בין לאומיים. איננו רוצים לפרט על תקופה אפלה זו של ספרד – כתבנו עליה לא מעט בדף ההסטוריה של ברצלונה תחת הרחבה על מלחמת האזרחים בברצלונה.

רק נאמר שהצלקות שהשאירה מלחמה זו ניכרים היטב בכל רחבי ספרד ובעיקר בצפונה של המדינה. כל מי שהולך בכיכר נרי שברובע הגותי או במנז’ואיק (אצטדיון ליואיס קומפאניס או בית הקברות של העיר) נחשף לפגיעה שמלחמה זו הותירה בברצלונה. גם כל מי שמגיע לבאסקים יכול לדבר שתי מלים אם תושבי החבל או לבקר בגרניקה, שסיפור ההפצצה האיומה שלה מונצח במוזיאון ריינה סופיה שבמדריד בציורו המפורסם של פבלו פיקאסו. פגיעות דומות היו גם במבנים כמו הסגרדה פמיליה או שער אלקלה או מוזיאון דאלי שבפיגרס שנשרף כליל ובאופן כללי פניה של ספרד היפה הושחטו במלחמה זו.

איסוף הנפגעים במלחמת האזרחים
(התמונות מתוך אתר memmoria democratic)

מלחמת האזרחים הספרדית – הוכרעה לבסוף טובת הלאומנים – פשיסטים של פרנקו. פרנקו כמו דיקטטורים רבים אחרים (חלקם מוכרים לקהל הישקרלי היטב) הבין שעליו לייצר לאומיות וזהות ספרדית חדשה. ופעל בשיטת המקל והגזר – מצד אחד אסר על דיבור שפות שונות מזו הקסטליאנית והפך את הקטלונית, הבאסקית והגלאסינית לשפות שכמעט וגוועו. דיכא מחשבה ויצירה לאומית שאתגרה את הזהות הלאומית הספרדית (הורדת סמלים לאומים, מעצרים של אינטלקטואלים מקומיים ואיסור על השמעת יצירות של אומנים שלא אהדו את ממשלו כמו זה של פאדריקו גארסיה לוקה וכדומה) אך מצד שני גם ניסה ליצור “כור היתוך” ויציקה של זהות לאומית ספרדית חדשה. בהקשר התיירותי ניתן לספר שכך הוקמה למשל שמורת האיגוטרטס השמורה הלאומית הנפלאה שבפירנאים הקטלונים או שכך החלההבניה האדירה שחווה מוזיאון הפארדו שבמדריד ושיקומים של מבנים שניזוקו במלחמה (כמו מוזיאון דאלי בפיגרס שנפתח מחדש).

אחד מההמנונים של הקואלציה שנאבקה בפאשיסטים. הבטוי NO PASS הוא ביטוי התנגדות ותיק באירופה
שמעיד על התגייסות כללית שמטרתה לעצור צבא או כוח חזק. בגרסתו הספרדית משוייך יותר מכל להתנגדות הכללית והאחרונה שהייתה במדריד לכחותיו של פראנקו ש”עברו” כמובן. מלחמת האזרחים הסתיימה וספרד נכנסה למספר עשורים של דיקטטורה ושקיעה כלכלית ותרבותית. 

בשנות השבעים של המאה העשרים לאחר מותו של ה”גנרליסמו” פראנקו נכנסה ספרד לתקופה חדשה. המשטר הפך לרופבליקאי ניתנה יותר אוטונמיה למחזות וללאומים הייחודים של ספרד שהתחזקו מאוד. הבעיות הכלכליות של אירופה פגעו גם בספרד, וגם אם נראה כי ספרד מצליחה לפתור אותם (אולי רק באופן חלקי), הבעיות הלאומיות והפערים הכלכלים של ספרד נראים כבלתי פתירים בארגון המדיני של ספרד כיום.

מפה