חבל הפירנאים נשלט על ידי שלוש ישויות ריבוניות – צרפת, ספרד ואנדורה, כאשר החלק הספרדי מחולק בין האוטונמיה הקטלונית לאוטונומיה הבאסקית והאוטונמיה של אראגון. החבל נתחם מדרום על ידי חבל נווארה שגם אותו כוללים לא פעם בטיול בפירנאים.
גובהם של הרי הפירנאים הוא למעלה מ-3,000 מטר, כאשר הפסגה הגבוהה ביותר היא פסגת אנטו (Pic d’Aneto), שגובהה 3,404 מטר.
בחלק זה של האתר נתמקד בצידם הספרדי של הפירנאים (בעתיד יהיה מידע גם על הפירנאים של צרפת).
הפירנאים הספרדים היו מאז ומעולם הפתח המערבי לאירופה ואחת הדרכים המחברות בין אירופה אל חצי האי האיברי, ומשם לאפריקה. מה שהפך אותם, כמו את צפון ספרד בכלל, במשך לא מעט שנים לאזור הנתון במאבק וסובל מהחלפות ידיים בין צרפתים וספרדים ולעתים גם מוסלמים שהגיעו מדרום (ראה ספרד בעת החדשה וספרד המוסלמית). המאבק על השליטה בחבל הארץ היפהפה הזה התרכז לרוב בקצוות של הפירנאים (אזור הכביש צרפת-ספרד שעובר דרך קטלוניה ומחוז חירונה והכביש שעובר בין צרפת לספרד דרך סאן סבסטיאן). הסיבה לכך הייתה שהרי הפירנאים קשים מאוד למעבר וחסרים מעברים נוחים במרכזם. תופעה זו הביאה לכך שלצד החלפות הידיים הרבות של הפירנאים, ליושבי פנים הפירנאים הייתה תמיד סוג של יכולת אוטונומית וניתוק, מה שאיפשר את ההישרדות של העמים הקטלוני והבאסקי לאורך כל כך הרבה שנים, ולנוכח רדיפות רבות מצד השליטים המרכזיים המתחלפים.
הידעת?
חניבעל עבר באזור כדי להפתיע ולאגף את הצבא של רומא. לא פשוט לעבור בדרכים הללו עם 50,000 חיילים וכמה עשרות פילים.