ההיסטוריה של אמסטרדם

מידע כללי

אמסטרדם ידועה בעיקר בשל תעלות העיר, הבתים העתיקים והאנדרטאות, רובם שרידים מהמאה ה-17, תקופה הידועה כ”תור הזהב” של אמסטרדם. אמסטרדם נחשבה לעיר העשירה ביותר בעולם, מקום משכנם של עשירי תבל. הולנד רכשה מושבות בחמש יבשות והתחרתה בהצלחה במעצמות אירופה, צרפת ואנגליה. נתיבי הים נשלטו ע”י הצי ימי והשווקים העולמיים נשלטו ע”י סוחריה. מוצרי מותרות זרמו דרך אמסטרדם, ומאות אוניות הצטופפו בנמלה. האמנות ההולנדית הצמיחה פנתיאון של אמנים כמו ורמיר, פרנץ הולס ורמברנדט, אשר הטביעו חותם בהתפתחות אמנות המערב.

ההישגים הגדולים האלו מרשימים בעיקר בגלל שהתפתחו בארץ כה קטנה, באזור קודר בעל אוכלוסייה דלילה והמון ביצות ואדמות מוצפות מים. עד המאה ה-12 היו בהולנד רק ערים בודדות ופזורות, אך אז התחילו תושבי האזור לייבש ביצות ולחזק את קו המים בעזרת קירות מגן, הם למעשה כבשו את האדמה מן הים אך חיו בפחד שהים יחזור ויציף את אדמתם. יש הטוענים כי המאבק הבלתי פוסק בים הוא זה שחישל את תושבי אמסטרדם ולמעשה גרם להם לגדול כעם נמרץ, עיקש, נועז ורב תושיה. היתרון הגדול של אמסטרדם הוא שהעיר מחוברת לכמה נהרות חשובים שמוצאם בלב צפון אירופה המספקים גישה דרל הים לסקנדינביה, רוסיה וגרמניה העשירות. לאחר נצחונות במלחמות עם דנמרק השיגה אמסטרדם שליטה בנתיבי הים הצפוני. בגלל הקרבה התמידית למים האדמה נתנה יבול חקלאי עשיר, דגים היו בשפע והרוח ספקה כוח מניע.

רק נהר טבעי אחד חוצה את אמסטרדם, נהר האמסטל (Amstel River). בסוף המאה ה-13 נבנה סכר על הנהר ואפיקו הוטה. במקום שהיה שפך הנהר התאפשרה כעת כניסת אוניות רבות. חיי העיר התנהלו סביב סכר זה, השם “אמסטרדם” הוא למעשה “סכר על האמסטל”, כאמור Dam (דאם) = סכר. בית המכס וכנסייה חדשה נבנו על הסכר, והעיר התפתחה במהרה לאורך שתי גדות האמסטל. חלק מן הרחובות ומתעלות התעבורה נבנו לאורך הנתיבים של ערוצי ההשקיה והשבילים שבשדות. כאשר התחילו התושבים לבנות בתים גדולים, נבנו היסודות באמצעות השקת אגודות של קורות עץ עמוק על תוך שכבות החול. במחצית המאה ה-15 הוצאה תקנה המחייבת את החלפת קורות העץ את הקש הדליקים בציפוי אבן, בצפחה וברעפים.




ימי הביניים של אמסטרדם

אחת התקופות הראשונות של הזינוק הכלכלי הייתה במאה ה-14 כאשר אמסטרדם נקבעה כתחנת הגבייה של מכסי מעבר ממשלוחי הבירה ממדינות זרות. הבירה היתה משקה פופולרי והיוותה תחליף למים המזוהמים. מטעני הבירה עברו דרך אמסטרדם, שנעשתה לנקודת מעבר לתבואת הארצות הבלטיות. העיר, אשר מצרכי המזון מאירופה כולה זרמו דרכה, יכלה להפיק רווחים מיכולתה לקזז עודף באזור אחד מול מחסור באזור אחר.

להתפתחות המואצת של העיר תרמו גם אירועים שונים במישור הדתי. בשנת 1345 לערך התפשטו שמועות על “נס לחם הקודש”. לפי המסורת, כובד אדם גוסס בסעודת “לחם הקודש”. משלא הצליח לבלוע את לחם הקודש, הוצא הלחם מפיו והושלך לתוך האש. אחר כך נתגלה לחם הקודש בלתי מאוכל. במקום (Kalverstraat) נבנה בית תפילה, ועולי רגל החלו לנהור למקום הקדוש. קהל זה זיכה את העיר ותושביה בהכנסה נוספת.

בסדרה של מסעי תגליות בישרה המאה ה-16 פתיחת אופקים חדשים. משלחות רבות יצאו ללב ים לחפש מסלולי מסחר אשר יקיפו את כל כדור הארץ. הן גילו בדרכן ארצות חדשות ותרבויות זרות. עם התרחבות המסחר התפתחה גם המערכת הכלכלית המלווה אותו, וכך התפתחה תחרות עזה בין האומות על העליונות במסחר העולמי. אף על פי שהפורטוגזים שלטו בדרכי המסחר הרחוקות, הפכה אמסטרדם לציר ברשת אפיקי מסחר ודרכה זרמו עצים, פרוות, דגים, תבלינים ואריגים. עד המחצית הראשונה של המאה ה-16 כבר הייתה אמסטרדם למרכז אריגים מן השורה הראשונה. הבדים יוצרו בבתי עניים, שכבר אז נהרו לעיר מהאזורים הכפריים. אמסטרדם נעשה למרכז של שרשרת ערים ועיירות הפזורות ברחבי השפלה ההולנדית וקשורות ביניהן ברשת סבוכה של דרכי מים פנימיות, אשר לאורכן שייטו הלוך ושוב סחורות רבות.

הקץ לכנסייה הקתולית

המאה ה-16 הביאה עימה גלי מחלוקת דתית אשר טילטלו את אושיות הכנסייה הקתולית. טלטלה עזה של תנועות רפורמה וכפירה אחזה את אמסטרדם, עיר שהייתה רוויית קתוליות. מבין כל התנועות השיגה הכת הקלוויניסטית את עמדת הכוח החזקה ביותר. עוצמתם הגדלה של הקלווניסטים כוונה נגד הכנסייה הקתולית וגם נגד האוליגרכיה המקומית. פיליפ השני, מלך ספרד, אשר היה גם שליט הולנד (ובכלל זה השטח המהווה היום את בלגיה), נקט צעדי דיכוי נמרצים נגד הפרוטסטנטים בצפון. הוא אפילו השתמש במטרה זו באינקוויזיציה שהטילה את אימתה על ספרד. פרובנציות הולנד התאחדו במרי נגדו, ופיליפ שלח כוח צבאי לדיכוי המרידה. חיל המשלוח הספרדי הכריע את העיר אנטוורפן ובזז אותה בברוטליות בשנת 1576. פעולה זו אף איחדה את המורדים עוד יותר. הפרובנציות הצפוניות הכריזו בשנת 1579 על עצמאותן והקימו את “הרפובליקה של הפרובצניות המאוחדות”, תחת וויליאם מאוראניה. מתוך שבע הפרובנציות שאוחדו ברפובליקה היתה הולנד העשירה ביותר.

בשנת 1578, באירוע שכונה “השינוי”, גורשו שליטיה הקתוליים של העיר. הם הושלכו לסירה בנמל בטקס סילוק סימלי, אך אחר כך הותר להם לעלות לחוף ולחזור בחשאי אל העיר. הקלוויניסטים החזיקו כעת בשלטון ביד איתנה, הם החרימו את כל נכסי הכנסייה והפשיטו אותם מכל קישוט ותמונה שנחשבו בעיניהם כטמאים. בניני כנסייה רבים נעשו מוסדות ציבור. למרות זאת חלק ניכר מן האוכלוסיה נשאר קתולי, על אף איסור הפולחן הקתולי בכנסיות היו הכנסיות “הנסתרות” של הקתולים לסוד גלוי: השלטונות היו מוכנים להעלים עין מהן, אם דאגו להצניע את עצמם.

הנמל של אנטוורפן, שנפל בידי הספרדים, נהרס בחלקו בעת ההתקפה על העיר. הדבר הביא להגברת הפעילות בנמלה של אמסטרדם, שנעשה חופשי לא מכבר. לצד חומרי הגלם והסחורות שזרמו לתוך העיר, הגיעו אליה גם מהגרים מן הדרום. ביניהם היו רבים שהשתייכו לכתות מיעוט נוצריות ויהודים רבים. סוחרים ואמנים אשר היגרו אל העיר המתרחבת הביאו עמם את כישוריהם המקצועיים ויוזמות חדשות. יהודים שעבדו בליטוש יהלומים למשל יסדו את תעשיית היהלומים בעיר. הגידול של אמסטרדם היה מהיר: בתחילת המאה ה-16 מנתה אוכלוסיית העיר 12,000 איש ואילו בסוף המאה הגיע מספר התושבים ל-50,000 איש.

העולם החדש

בתקופה זו היו כבר ההולנדים יורדי-ים מעולים, ולמספנותיהם לא היו מתחרים. “חברת הודו המזרחית ההולנדית” היתה לכוח המניע של ההתרחבות חסרת התקדים. משלחות החברה שמו קץ למונופול הפורטוגזי על המסחר. “חברת הודו המזרחית” יסדה את מושבת באטאביה (Batavia) ביאווה (Java) בשנת 1619, גירשה את הפורטוגזים ממאלאקה (Malacca) בשנת 1641, והוציאה מידי האנגלים את השליטה על אינדונזיה. מתכות יקרות, מוצרי מותרות, קפה, תה, מרבדים וסחורות אחרות זרמו לאמסטרדם, ואיתן באו רווחים גדולים.

על החברה המקבילה בחצי הכדור המערבי “חברת הודו המערבית ההולנדית” היה לעמוד בפני נוכחות אנגלית וצרפתית חזקה. לכן הצליחה לייסד מושבות ולשמרן בידיה באופן חלקי בלבד. ובכל זאת, רשת הספנות ההולנדית שלטה במסחר. מטעניה כללו אלפי עבדים שחורים שהושטו מאפריקה לאמריקה הצפונית.

מערכת הממשל באמסטרדם היתה מיוסדת על ארבעה “ראשי עיר”. אנשים מעטים החזיקו ביד נמרצת את כוח השלטון, כשמשרותיהם משולבות האחת באחרת באופן שמנע את העברת הכוח לידיים אחרות. זכות האזרחות בעיר הוענקה לאדם לפי עושרו, והעושר היה בידי הסוחרים. רשת תעלות בצורת חצי-סהר הקלה את העברת הסחורות הישר למחסנים, והמבנה הגיאומטרי של העיר, אשר השתלב להפליא בסביבה הכפרית המקיפה, עורר השתאות בלב בני המאה ה-17 שביקרו בה.

העוני היה נפוץ בעיר בתקופה הטרום תעשייתית, אגודות צדקה רבות הוקמו, ועידוד רשמי ובלתי רשמי כאחד איפשר לתרום למען רווחת העניים. הוקמו בתי ספר עבור ילדים מן המעמדות הנמוכים, כדי למנוע את בעיית העבריינות וחבורות הרחוב. הדאגה להיגיינה ולניקיון ניכרה על פני העיר כולה. במאה ה-18 היתה ההוצאה להורג פסק דין נדיר במערכת המשפט ההולנדית, ועבודה יצרנית של האסירים החליפה את עונש המלקות ועונשים דומים, שהיו נוהגים במערכות משפט אחרות.

אמסטרדם תחת שלטון צרפתי

זוהרו של “תור הזהב” של אמסטרדם נעלם במהירות, במחצית השניה של המאה ה-17 חלה כבר האטה בתנופת הגידול של העיר. אנגליה וצרפת, שהתאמצו לשבור את המונופול המסחרי של הולנד, החלו לנחול הצלחות. “אמסטרדם החדשה” (ניו אמסטרדם) באמריקה הצפונית נכנעה לאנגלים ושמה החולף ל”יורק החדשה” (ניו יורק). צרפת, בהנהגתו של לואי ה-14, פלשה לארצות השפלה והיתה כה קרובה לכיבוש אמסטרדם, עד שההולנדים נאלצו לפתוח את הסכרים ולהציף את הצרפתים ואת עצמם גם יחד.

במאה ה-18 חדלה כבר אמסטרדם להיות הכוח המוביל בספנות ובבניין. “חברת הודו המזרחית ההולנדית” נקלעה לקשיים חמורים. כוחה המסחרי של “חברת הודו המערבית ההולנדית” צומצם כבר קודם לכן במידה ניכרת. עם התפתחות התעשיות עברו חלק מהן אל מחוץ לעיר, למקומות שנמצא בהם כוח עבודה זול יותר. בתוך העיר פרצו התקוממויות אבל רמת החיים של בני השכבות הנמוכות באמסטרדם המשיכה להיות גבוהה יחסית, והמוסדות הסוציאליים שלה נשארו על כנם. גם מידת הסובלנות שאיפיינה את בני העיר, המגוונים כל כך מבחינה אתנית, הייתה עדיין רבה.

עקב ירידת מעמדן של ארצות השפלה במאה ה-18, היה עליהן ללמוד את המשחק העדין של ניצול החולשות והחללים שהתגלו בתוך המערכת התחרותית הגדולה בין אנגליה, צרפת והמעצמה העולה גרמניה. למרות תמרונים אלה, הותקפו לעתים קרובות ציי ארצות השפלה ואדמותיה, שהיו חסרות הגנה טבעית.

השפעת המהפכה הצרפתית הגיעה במהרה גם לאמסטרדם, ויצרה תנועה דמוקרטית אשר פנתה לממשלה הצרפתית החדשה בבקשה לעזור לה בהפלת המשטר הישן באמסטרדם. תחת שלטונם של הצרפתים כמעט שותקו לחלוטין המסחר והספנות בגלל תקנות המסחר המגבילות של נפוליאון. על הרפובליקה שירדה עתה מנכסיה הכריז נפוליאון כ”ממלכת הולנד” והגיש אותה לאחיו לואי. וכך, תחת שלטון צרפת, כלכלת אמסטרדם וכלכלת ארצות השפלה הלכו ונחלשו: כוחן הימי נשבר, קשרי המסחר שלהן נותקו ומשאביהן נוצלו עד תום.

אחרי מפלת נפוליאון בשנת 1813 גורשו הצרפתים מארצות השפלה, והן היו למונרכיה קונסטיטוציונית תחת שלטונו של וויליאם הראשון, ובירתן – אמסטרדם. מעתה לא היתה עוד אמסטרדם ישות עצמאית למחצה, אלא חלק ממדינה, כפופה לפיקוח המדינה ולמדיניותה. בוטלה מדיניות המסחר המועדפת, אשר חצצה בין אמסטרדם לבין אחיותיה, ערי הולנד האחרות, ובינה לבין מתחרים מלאומים אחרים. ואם כי אמסטרדם החזיקה עדיין בתואר “בירת ארצות השפלה” הרי מושב הממשלה האמיתי היה כעת בהאג.




אמסטרדם במאה ה-19

עם תום תקופת השלטון הצרפתי החלה הולנד להחזיר לעצמה בהדרגה חלק ממושבותיה. הספנות השתפרה, ואמסטרדם חזרה להיות מרכז למסחר עולמי. השירותים הפיננסיים אשר ניתנו במרכז הבנקאי שבאמסטרדם חוזקו והתרחבו. עם פתיחת תעלת סואץ (בשנת 1869) התקצר בהרבה משך ההפלגה אל המושבות המזרחיות, ואמסטרדם הייתה ליצואן חשוב של סחורות מתוצרת הולנד. אך נמלה של העיר לא היה יכול להתמודד עם העומס ולתת שירותים לאוניות החדשות והגדולות באותה הקלות שהיה יכול לעשות זאת נמל רוטרדם. רוטרדם הייתה מבוא לנהר הריין, ועל כן היתה גשר נוח בין אזורים בבריטניה, שבהם התפתחה התעשיה בקצב מזורז, לבין עמק הרוהר בגרמניה. הודות לנתונים אלה, נעשתה רוטרדם לנמל הגדול בעולם ותפסה את מקומה של אמסטרדם כמרכז סחר בינלאומי. אמסטרדם היתה לעיר המפתח בשורת קהילות עירוניות שהתמשכה לאורך החוף ההולנדי עד לרוטרדם. תחנת הרכבת המרכזית, שנבנתה על קבוצת איים סביב הנמל, הפכה את אמסטרדם ממרכז תנועה ימית לטבור של רשת מסילות ברזל.

עד מחצית המאה ה-19 הלכה אמסטרדם והתפתחה לעיר תעשייה מודרנית. מהגרים מן האזורים הכפריים באו אליה למצוא עבודה בבתי החרושת החדשים, ובשנים 1850 עד 1900 הוכפלה אוכלוסיית העיר והגיעה לחצי מיליון נפשות. שכונות חדשות הקומו למגורי הפועלים שזרמו אל העיר ולבני המעמד הבינוני. במקביל הלך והדרדר מצב הדיור במרכז העיר, ומשפחות הצטופפו לעתים קרובות בתוך מרתפים זעירים, חשוכים וספוגי לחות. לעומת זאת, התרחב היקף הפעולות הסוציאליות והחינוך לבני כל השכבות החברתיות קיבל תנופה. בד בבד עם הגידול של המעמד הבינוני ועם הרחבת זכויות החברה, צמחה גם תנועת פועלים חזקה.

אמסטרדם במאה ה-20 וה-21

אמסטרדם בתקופת מלחמות עולם

במלחמת העולם הראשונה דבקה הולנד במעמדה כאומה ניטרלית, עקב כך נחסך ממנה מחיר הדמים הנורא, אשר היה מנת חלקן של מרבית ארצות אירופה. אך הספנות ההולנדית נפגעה עקב המלחמה, והולנד סבלה ממחסור כלכלי. אחרי המלחמה השקיעה הממשלה משאבים רבים בפרויקטים של כיבוש אדמה מן הים והפיכתה לקרקע חקלאית מתוך כוונה להגיע לעצמאות כלכלית. הולנד, במיוחד אמסטרדם, הוכו קשות באבטלה בתקופת השפל הכלכלי של שנות השלושים. הממשלה ההולנדית הצליחה להתשלט על ממדי העוני על ידי תמיכה בנזקקים וסבסוד החקלאות. אחת התכניות הייתה שליחת מובטלים רבים לגרמניה, שבה נדרשו עובדים רבים לתעשיית הנשק העצומה. במאמץ לשמור על ניטרליות מוחלטת ועקב המצב הכלכלי של שנות ה-30, לא חיזקה הולנד בשום צורה שהיא את קווי ההגנה שלה. וכך, בעוד ענני הסופה מתקבצים מעבר לגבול הגרמני, נשארו גבולותיה חלשים כשהיו. ההולנדים קיוו שמערכת תעלות המים שלהם תשמש חיץ בינם לבין התוקף.

הגרמנים פלשו להולנד במאי 1940 ומחקו בהרשעותיהם את מרכז העיר רוטרדם. המלכה וילהלמינה ברחה ללונדון והצבא נכנע תוך ימים ספורים. תגובת העם ההולנדי לכיבוש הגרמני הייתה מעורבת. בעוד שצמחה תנועת התנגדות (resistance) חזקה, שבה איבדו אלפים את חייהם, היה גם שיתוף פעולה עם האויב והולנדים רבים התנדבו לצבא, למשרד המקומי של ה-S.S. ולמשטרה ההולנדית שפעלה בפיקוח הגרמנים.

אפילו לאחר פלישת בעלות הברית לנורמנדי בשנת 1944 נמשך מאבק מר לשחרור שטחי החוף הצפוניים. הגרמנים עצרו את התקדמות בעלות הברית על שפת הריין, המבצע לפתיחת מסדרון אל העיר ארנהם (Arnhem) נכשל והגליות יהודים נמשכו אל תוך סתיו 1944. התקדמות בעלות הברית התחדשה באביב, אבל אמסטרדם שוחררה רק בשנת 1945, זמן קצר מאוד לפני תום המלחמה.

לאחר המלחמה

השנים שלאחר המלחמה הוקדשו להתאוששות ולשיקום. פרויקטים רבים לפיתוח עירוני, תעשייתי וחקלאי – תוכננו והוצאו אל הפועל. בשנת 1953, במהלך סופות חורף עזות, הציף הים שטחים עצומים בשפלת החוף וגרם למותם של 1,800 אנשים ולנזק עצום ברכוש. אסון זה נתן דחיפה לפרויקטים שנועדו לסכור לחלוטין אזורים מסוימים.

זרם של מהגרים מן המושבות, וממושבות לשעבר, הגיע להולנד ותרם לפריחה תרבותית ואמנותית עשירה, מגוונת ובעלת השראה קוסמופוליטית. בשנות ה-60 סחפה רוח חדשה את העיר – רוח רדיקלית, רוח של מחאה ושל יצירתיות פרועה כאחד, הקשורה בעיקר בעלייתה של תנועת הפרובו (Provo).

“אירועים” של פרובו’ס נתרחשו בזה אחר זה על פני העיר כולה, במיוחד באזור Spui. חברי הקבוצה היו נגד בעלי עסקים גדולים, נגד הממשלה המרכזית ונגד המשטרה. אחת מהצעותיהם רבות הדמיון היתה לאסור תנועת מכוניות במרכז העיר להחליפה באופניים לבנים שתספק העיר. פעילותם בשנים 1965-1966 גרמה לתגובה נגדית אלימה מצד המשטרה, במיוחד כשנזרקו פצצות עשן בתהלוכת הנישואין של הנסיכה ביאטריקס. הפרובו’ס זכו אמנם בתמיכה מספקת כדי להשיג מושב במועצת העיר בשנת 1966, אך בהדרגה נעלמו הם וקבוצות אחרות עמם. אמסטרדם הייתה לאחד מן המוקדים הראשיים באירופה להיפי’ס ולרדיקלים פוליטיים. אלפי צעירים נדדו בין פארק וונדל (Vondelpark)כיכר דאם (De Dam) והמחלבה הישנה בMelkweg, שם יכלו ליהנות ממוסיקה ומאירועים.

גם תנועות “חזרה אל הטבע” צמחו כפטריות אחרי הגשם. לדוגמה כאשר הציעה העירייה לבנות קו רכבת תחתית דרך שכונת ניו מרקט (Nieumarkt) מחו תושביה הצעירים של השכונה, חובבי האמנות ובעלי ההכנסה הנמוכה, נגד תכנית זו, בטענה שהיא תרוקן את מרכז העיר מתושביו לטובת בעלי העסקים הגדולים. העימות שהתרחש בשנת 1975 כלל שביתות והפגנות המוניות מצד אחד, ומן הצד האחר פלישות אלימות של המשטרה אל תוך בתים מיושבים בשכונה שנועדו להריסה. בסופו של דבר אכן הוקם קו הרכבת התחתית, ושכונת ניו מרקט נבנתה תוך כדי כך מחדש עם בתי דירות מודרניים, מרובעים, שיצרו ניגוד חריף לבתי התעלות הישנים והצרים שלצידם. המאבק בשכונת ניו מרקט מיקד את תשומת הלב הציבורית בשאלת גורלה של העיר הפנימית הישנה ובמצוקות הדיור ההולכות ומחריפות של אמסטרדם.

כיום אוכלוסיית אמסטרדם מונה למעלה מ-725,000 איש, ובאמסטרדם רבתי מתגוררים 1.2 מיליון נפשות. העיר מחולקת לאזורים מרכזייםאודה זיידה (הרובע הישן)ניואה זיידה (הרובע החדש)אזור טבעת התעלותאזור יורדאןרובע המוזיאוניםאזור פלאנטז’ה והרובע היהודי.