מקדשים רומים

קווים לדמות המקדש הרומי - עיצוב, אדריכלות ופולחן

המקדש בתקופת רומא העתיקה היה מבנה מרכזי ביותר בחיי הקהילה הרומאית והמדינה הרומאית. המעבר למקדשים המפוארים בתקופת האימפריה הרומית הם מהסממנים החשובים של ההתפתחות הכלכלית והחברתית שחוותה רומא. מקדשים אילו היוו מודל למקדשים דומים שנבנו בכל רחבי האימפריה (כולל בישראל).

בתחילת הדרך מקום הפולחן הרומאי היה לא יותר משטח אדמה קטן שהוקצע לכך ובו היה מקיים כוהן הדת את הפולחן הדתי. בהמשך החלו לבנות מזבחות קבועים במקומות אלו ובתקופות מאוחרות יותר של רומא האוסטרקית נבנו באתרים אלו מבני חומר ואבן ששמשו לעבודות הפולחן. כאשר רומא מתחזקת והופכת לאימפריה מבנים אלו מקבלים צורה של מקדשי ענק. אחד האתרים שעבר את כל גלגולים אלו ברומא הוא בגבעת הקפיטול, שנמצאו בו שרידים לעבודת אלילים מוקדמת, שרידי מזבחות ולאחר מכן מוקמו בו המקדשים העיקריים של רומא.




אומנם לכל מקדש רומי היה את הייחודיות שלו ואת המאפיינים הייחודים לאל אותו מקדש, אך ישנם מוטבים שהיו חוזרים על עצמם בחלק גדול ממקדשים אלו – ודרכם ניתן להציץ לאורח החיים של החברה הרומית ולאדריכלות המרשימה שלה. דברים רבים יראו לכם מעניינים או איזוטריים שעברו מהעולם, אך גם הרבה מהדברים יראו לכם מוכרים מהחיים שלנו כיוון שהם השתמרו בצורה כזו או אחרת בכל התרבות המערבית.

אדריכלות ועיצוב:

1. מספרן של המדרגות שהובילו לעליה למקדש היה לרוב אי – זוגי. כך מי שמתחיל את העלייה ברגל ימין היה מסיים אותה ברגל ימין – סגולה למזל טוב.

2. המקדש הרומי היה מגיע בשתי צורות עיקריות – או בצורה המלבנית הסימטרית (כמו מקדש קסטור בפורום הרומאי) שהיוותה פיתוח של צורת המקדש היוונית בשילוב עם העיצוב והאדריכלות האוסטרקית או בצורה העגולה (כדוגמת מקדש הוסטה בפורום) שזה פיתוח רומי ייחודי. צורה ייחודית נוספת היא צורת הכיפה שהתאפשרה עקב שימוש באדמה איטלקית שהיא בעלת תכונות הדומות למלט ובטון ופיתוח חדש של יצירת קירות מיציקות שנוצרו בלחץ – צורה זו באה לידי ביטוי בצורה הבולטת ביותר במקדש הפנתאון.

3. כחלק מבניה אדריכלית רומית היו מקיפים את המקדש בעמודים מפוארים. שיטה זו היא שיטה שנועדה לפאר מבנים ברומא בכלל ולא רק מקדשים. בניגוד למקדש היווני, במרבית המקרים עמודים אילו היו חשופים למבט מבחוץ ולא היו נראים מתוך המקדש עצמו ולא היה להם תפקיד פונקציונאלי של החזקת המבנה אלא תפקיד “עיצובי” בלבד. לעיתים עמודים אילו הקיפו את כל המבנה ולעיתים הם היו בחזית בלבד, לעיתים במקדשים גדולים ומפוארים היו נבנים בשתי שורות ולעיתים בשורת עמודים אחת.

העמודים בכניסה למקדש אנטונינוס בפורום רומנום 

בחלק מהמקדשים הייתה הקפדה גדולה על עיצוב הכותרת של העמודים במיוחד של עמודי החזית לא ניכנס כאן לצורות הכותרות השונות אך היו מספר סגנונות חלקם היו ממש העתק לכותרות היווניות וחלקם היו פיתוחים רומאים מקומיים. כותרות עמודים אילו לא פעם הם מהשרידים הבולטים ביותר באזורים העתיקים של רומא.

דוגמאות לשימוש בעמודים במקדשים הרומיים ניתן לראות עד היום בפנתאון ובשרידיי מקדש אנטוניוס / ושרידי מקדש וסטיה בפורום הרומאי.

העמודים בחזית הכניסה לפנתאון בלילה (צילום: laszlo-photo)

4. מוטיבים נוספים שנלקחו מהייונים למקדשים הרומיים – היו גג הגמלון שהיה נפוץ מאוד במקדשי רומא, חזיתות שטוחות במבואות המקדשים וחלונות שהיו לעיתים חלונות מדומים ושימשו לנוי בלבד

קצת על הפולחן בתוך המקדשים:

5. המתפללים במקום היו עוטים לרוב כיסוי ראש, לכל אל ולעיתים לכל מטרה היה נישאת תפילה שונה. כמו כן במקרים רבים היו מעלים קורבנות לאל אותו עבדו במקדש ולרוב גם היו נותנים “תשורות” / “מעשרות” לכוהנים שעבדו בו. לכן כמעט בכל מקדש רומי היה “שולחן” ו”מזבח” שאפשר את קיום פולחן זה לצד חדרים ששמשו את הכוהנים וחדרים שאפשרו להם לאגור את ה”מתנות” אותן קבלו.

6. טקס ההקרבת הקורבן היה גם הוא מעניין. הוא היה שונה מפולחן לפולחן ומאל לאל – אך לרוב כלל כמה חלקים שהיו חוזרים על עצמם בצורות שונות.א. טקס של הבאת הקורבן – שכלל בדיקה שהקורבן באמת טהור ויכול להיות מתאים לעולה, איתור של הקורבן בצבעים ופרחים ובטקסים גדולים גם הבאתו לצד נגינה וריקודים של משמשי המקדש. ב. “טיהור” של הקורבן למשל ע”י פיזור של מלח או רוטב הכולל מלח והרחקת כל הגורמים הטמאים מסביבת הקורבן. ג. הרג הקורבן והקרבתו. אקט שכלל צורה ייחודית שהיה צריך להקפיד עליה שהשתנתה מאל לאל ומקורבן לקורבן – כריתת ראש, מליקה וכדומה.

7. הכוהנים שעבדו במקדש היו מגיעים לעיתים ממשפחות מסוימות, לעיתים ממעמד חברתי מסוים, המקרה אולי המעניין ביותר הוא המקרה של הכוהנות הווסטליות שהיו אחת הדוגמאות היחידות לתפקיד ציבורי רשמי שאישה יכלה למלא ברומא העתיקה.

8. כמעט בכל המקדשים היו פועלים “מנחשים” אנשים המקבילים לנביאים שלנו או לאוראקל היווני. במרבית המקרים הם היו מסוממים, או תחת השפעה נרקוטית והיו מעבירים מסרים לא ברורים שאפשרו לפרש את דבריהם בצורות שונות. כמעט בכל מקדש רומי, היה מקום מוגדר בו פעול –”מנחשים” אילו.

9. במרבית המקדשים השתמשו בקטורת על מנת לטהר את החוטאים ובמים קדושים – מוטיבים הקיימים גם במקדשים של בני דתות אחרות והשתמרו מאוד בכנסיות הנוצריות במיוחד בקתוליות ויש שיגידו שגם בתרבות היהודית.

מפה